‫השיבוץ החידודי‪ :‬עלייתו וגלגוליו של השיבוץ המתואם‬ ‫והשיבוץ שונה ההוראה למן הפיוט בארץ ישראל ועד‬ ‫למחברות עמנואל הרומי‬ ‫שולמית אליצור‬ ‫א‪ .‬מהו שיבוץ חידודי?‬ ‫שימושם של פייטנים לדורותיהם ושל כותבי שירת החול בימי הביניים בפסוקי‬ ‫מקרא הוא מן המפורסמות‪ ,‬וכמה דיונים חשובים כבר הוקדשו לו‪ 1.‬במאמר זה‬ ‫אני מבקשת לעקוב אחרי תולדותיו וגלגוליו של שימוש ייחודי בשיבוצם של‬ ‫מקראות‪ ,‬היוצר אפקט חידודי מכוון‪ ,‬בדרך כלל על ידי שאילת חומר לשוני‬ ‫מקראי וניצולו לשימוש חדש ומפתיע‪ .‬הדברים יתייחסו גם לשיבוצים ההופכים‬ ‫לחלק מהרצף הלשוני החדש של המשורר‪ ,‬וגם לקטעי מקרא העומדים בצד‬ ‫‪2‬‬ ‫דברי המשורר כקישוט תבניתי בשיר‪ ,‬בעיקר כסיומות מקראיות‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ראו לדוגמה‪ :‬ד' פגיס‪ ,‬חידוש ומסורת בשירת החול העברית‪ :‬ספרד ואיטליה‪ ,‬ירושלים‬ ‫תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪ ;77-70‬ר' צור‪ ,‬השירה העברית בימי הביניים בפרספקטיבה כפולה‪,‬‬ ‫תל–אביב תשמ"ז‪ ,‬עמ' ‪ ;167-161 ;152-102‬ח' שירמן‪ ,‬תולדות השירה העברית בספרד‬ ‫המוסלמית‪ ,‬ערך‪ ,‬השלים וליווה בהערות ע' פליישר‪ ,‬ירושלים תשנ"ו‪ ,‬עמ' ‪ ;54-47‬ש'‬ ‫אליצור‪ ,‬שירת החול העברית בספרד המוסלמית‪ ,‬תל אביב תשס"ד‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ' ‪.443-349‬‬ ‫להבחנה בין חומרים לשוניים מקראיים המותכים בטקסט והופכים חלק ממנו )ורק‬ ‫אותם יש לכנות 'שיבוצים'( לבין פסוקים העומדים בצד הטקסט הפייטני ושומרים על‬ ‫עצמאות יחסית ראו ‪Sh. Elizur, ‘The Use of Biblical Verses in Hebrew‬‬ ‫‪Liturgical Poetry’, J. L. Kugel (ed.), Prayers That Cite Scripture,‬‬ ‫‪ .Cambridge Massachusetts and London 2006, pp. 83-100‬ניתוח של דרכי‬ ‫שילוב של סיומות מקראיות בטקסט הפייטני בא אצל י' גרנט‪ ,‬חמש עשרה שירות‪ :‬סדרת‬ ‫פיוטי שיר המעלות ליוסף אבן אביתור‪ ,‬עבודה מחקרית מורחבת לתואר מ"א‪ ,‬ירושלים‬ ‫תשס"א‪ ,‬עמ' ‪ ,56-40‬וביתר קיצור‪Y. Granrt, Intertextual polyphony: :‬‬ ‫‪scriptural presence(s) in a piyyutim cycle by Yoseph Ibn Abitur’, Zutot 1‬‬ ‫‪ .(2001), pp. 64-76‬בצד הסיומות המקראיות קיימים גם פסוקי מסגרת ופתיחות‬ ‫מקראיות‪ .‬למונחים אלה‪ ,‬הקשורים בעיקר לעולם הפיוט לדורותיו‪ ,‬ראו ע' פליישר‪,‬‬ ‫שירת הקודש העברית בימי הביניים‪ ,‬ירושלים תשל"ה‪ ,‬עמ' ‪ .131-130 ;90-89‬בפסוקי‬ ‫המסגרת ובפתיחות המקראיות אין בדרך כלל אלא מילה בודדת או צירוף לשוני קצר‬ ‫המשתלבים בטקסט השירי‪ ,‬ואלו מנותקים מהקשרם ומקבלים משמע חדש כבר בתקופות‬ ‫קדומות מאוד‪ ,‬ללא כל כוונה לאפקט חידודי‪ .‬משום כך הם לא יידונו בהמשך‪ .‬כנגד זה‪,‬‬ ‫כפי שיוסבר בהמשך‪ ,‬השימוש הקדום והנפוץ ביותר בפסוקים לשם חידוד בשירת‬ ‫הקודש העברית )ואולי גם בשירת החול( עולה במסגרת הסיומות המקראיות‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫שולמית אליצור‬ ‫שילוב לשון מקרא בשיר אינו אמור ליצור כל חידוד‪ .‬לעתים אין הוא אלא‬ ‫קישוט סגנוני‪ :‬המשורר מעטר את דבריו שלו‪ ,‬הכתובים בסגנונו המיוחד‪ ,‬בשברי‬ ‫קטעים הלקוחים מטקסט שונה הכתוב בסגנון אחר‪ .‬כיוון שטקסט זה הוא בדרך‬ ‫כלל המקרא‪ ,‬אשר נתפס כספר מופת בעל סגנון גבוה במיוחד‪ ,‬עשוי שיבוץ‬ ‫פסוקי המקרא בשירים להוסיף להם נופך של גובה ורוממות‪ .‬הגבהה זו נחשבה‬ ‫כקישוט סגנוני חשוב‪ .‬שיבוצים כאלה‪ ,‬שקולט השיר אינו נתבע לממש בהם כל‬ ‫ידע על הקשרן של המילים המשובצות‪ ,‬מכונים 'שיבוצים נייטרליים'‪ .‬שיבוצים‬ ‫אלה הם הנפוצים ביותר בשירת החול בספרד‪ ,‬והם שכיחים גם בעולם הפיוט‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬גם לשיבוץ הנייטרלי אפקט קישוטי פעיל‪ ,‬הנובע מעצם זיהויו‪ :‬הפגישה‬ ‫הבלתי צפויה עם רצף לשוני מוכר בתוך הסביבה הלשונית החדשה גורמת‬ ‫הפתעה והנאה‪ ,‬ככל פגישה פתאומית עם מכר ותיק‪ .‬זיהוי השיבוץ בהקשרו‬ ‫החדש יש בו גם מן ההנאה שבגילוי חפץ שהוחבא לשם שעשוע או בפתרון‬ ‫חידה קלילה‪ .‬השיבוץ הנייטרלי פועל כהבזק קל‪ ,‬אשר קולט השיר נתקל בו‪,‬‬ ‫עומד עליו בהרף עין‪ ,‬מבודד אותו לרגע קט כמבע עצמאי‪ ,‬נהנה מ'מציאתו' —‬ ‫וחוזר מיד אל רצף השיר ומשלב בו גם את המילים המשובצות שזה עתה בודד‬ ‫לעצמן‪ ,‬כדי לעמוד עליהן כחלק מההקשר החדש‪ .‬תפקידו של הביטוי המקראי‬ ‫מסתיים ברגע זה; נותר רק זיכְרון ההנאה שבגילויו ונוסף נופך של התפעלות מן‬ ‫‪3‬‬ ‫המשורר המצליח לשלבו בדבריו‪.‬‬ ‫בצד שיבוצים ניטרליים קיימים גם שיבוצים טעונים‪ :‬באלה חשוב לא רק‬ ‫לזהות את החומר הלשוני המוכר‪ ,‬אלא לזכור גם את הקשרו ולממש אותו בעת‬ ‫קליטת השיר‪ .‬המהלך השכיח ביותר הוא זה שכיניתי בעבר 'שיבוץ טעון‬ ‫מרחיב'‪ :‬בשיבוץ מן הסוג הזה מילות הפסוק המשולבות בשיר אינן נושאות את‬ ‫המסר השלם‪ ,‬והן מצריכות השלמה מן ההקשר המקראי‪ .‬כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬כאשר‬ ‫מדמה משה אבן עזרא את גרגרי הקצף על פני היין ל'מָן ַדּק מְחֻסְפָּס'‪ 4,‬לא יובן‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫חשוב מאוד לזהות שיבוצים נייטרליים כהלכה‪ ,‬ולא להטעין על השירים מתוך‬ ‫הקשריהם המקראיים משמע שאין בהם‪ ,‬דרך המביאה לעתים לניתוחים מופרכים; וכמובן‪,‬‬ ‫להבחין בין מילה בודדת לבין שיבוץ‪ .‬הדבר חשוב בעיקר בנוגע לשירת החול בספרד‪.‬‬ ‫ראו פגיס‪ ,‬חידוש ומסורת )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪ 71‬ואילך; והשווה גם לדיוניו של צור‬ ‫במובא לעיל‪ ,‬שם; אליצור‪ ,‬שירת החול )לעיל‪ ,‬שם(‪ ,‬עמ' ‪ .368-367‬להבדל בעניין זה בין‬ ‫שירת החול בספרד לבין הפיוט הקדום ראו ש' אליצור‪' ,‬השיבוץ כצופן‪ :‬בין ארץ–ישראל‬ ‫לספרד'‪ ,‬מרקמים‪ :‬תרבות‪ ,‬ספרות‪ ,‬פולקלור — לגלית חזן רוקם‪ ,‬בעריכת הגר סלמון‬ ‫ואביגדור שנאן‪ ,‬מחקרי ירושלים בספרות עברית כח )תשע"ג( ומחקרי ירושלים בפולקלור‬ ‫יהודי כה )תשע"ג(‪ ,‬עמ' ‪.185-169‬‬ ‫בשירו 'רדה אל גן'; ראו ח' בראדי )מהדיר(‪ ,‬משה אבן עזרא — שירי החל‪ ,‬ברלין‬ ‫תרצ"ה‪ ,‬עמ' קפט‪ ,‬סימן קפח‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫השיבוץ החידודי‬ ‫הדימוי אם לא נביא בחשבון שתי תכונות נוספות של המן שלא נזכרו בשיר‪:‬‬ ‫צורתו‪ ,‬צורת גרגרים דקים‪ ,‬וצבעו הלבן‪ .‬דוגמה זו פשוטה ביותר‪ ,‬ואפשר‬ ‫להוסיף דוגמאות עדינות ומורכבות ממנה‪ 5,‬אך אין זה עיקר הדיון כאן ולכן לא‬ ‫אאריך בכך‪.‬‬ ‫השיבוץ הטעון המרחיב פועל על ידי תוספת חיובית‪ :‬זכירת מקור השיבוץ‬ ‫מוסיפה גורמים שלא פורשו בשיר‪ ,‬משום שאנו מניחים שהמשורר מצפה מאתנו‬ ‫במקרה זה שלא נסתפק במילים המשובצות אלא נתחשב תוך קליטת השיר גם‬ ‫בהקשרן ונלמד מתוכו דבר נוסף‪ .‬אבל ייתכן גם מהלך הפוך‪ :‬הפסוק משובץ מן‬ ‫המקרא תוך שינוי חד במשמעות מילותיו מכוח ההקשר החדש‪ ,‬שינוי אשר אי‬ ‫אפשר שלא להרגיש בו היטב‪ .‬קולט השיר‪ ,‬המודע להקשר המקורי‪ ,‬מופתע מן‬ ‫הניגוד הנוצר בין השימוש המקורי בפסוק לבין השימוש המחודש בשיר‪ .‬ההפתעה‬ ‫עשויה להגיע אף לידי חידוד חריף וליצור אפקט הומוריסטי‪ .‬מקרים אלה נהוג‬ ‫לכנות‪ ,‬בעקבות עזרא פליישר‪ ,‬בשם 'שיבוץ מתואם';‪ 6‬גם בשיבוצים מן הסוג‬ ‫הזה חשוב לזכור את המקור המקראי כדי להפיק מהם את מלוא ההנאה‪ ,‬אבל‬ ‫הפעם לא כדי להוסיף לשיר מידע מתוך ההקשר‪ ,‬אלא כדי ליהנות מהשינוי‬ ‫החריף שעבר החומר הלשוני המקורי בעת שילובו בהקשר החדש‪ .‬כך‪ ,‬דרך‬ ‫משל‪ ,‬משורר יכול להשתמש בביטוי המקראי 'מנת חלקי וכוסי' באופן תמים‬ ‫‪7‬‬ ‫וליצור שיבוץ ניטרלי‪ .‬אך כאשר אומר שמואל הנגיד 'בַּכּוֹס מְנָת חֶלְִקי וְכוֹסִי'‪,‬‬ ‫הוא יוצר ניגוד חריף לפסוק 'אֹדנָי מנת חלקי וכוסי' )תה' טז‪ ,‬ה(‪ .‬קולט השיר‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ראו פגיס‪ ,‬חידוש ומסורת‪ ,‬במצוין לעיל‪ ,‬הערה ‪ ;1‬ובהרחבה‪ :‬אליצור‪ ,‬שירת החול‬ ‫)לעיל‪ ,‬שם(‪ ,‬עמ' ‪.391-377‬‬ ‫ראו במילון המונחים שהוסיף פליישר לספרו של ח' שירמן‪ ,‬תולדות השירה העברית‬ ‫בספרד הנוצרית ובדרום צרפת‪ ,‬ערך‪ ,‬השלים וליווה בהערות ע' פליישר‪ ,‬ירושלים‬ ‫תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪ ,692‬בערך 'סיומת מקראית'‪ ,‬והשווה גם‪ :‬ע' פליישר‪' ,‬אזהרות לר' בנימן‬ ‫)בן שמואל( פייטן'‪ֹ ,‬קבץ על יד יא )כא‪ ,‬ספר היובל‪ ,‬חלק א‪ ,‬תשמ"ה(‪ ,‬עמ' ‪ ,69‬הערה ‪.23‬‬ ‫יש להבהיר את ההבדל בין שיבוץ נייטרלי לבין שיבוץ מתואם‪ ,‬שהרי בכל שיבוץ‪ ,‬גם‬ ‫בשיבוץ נייטרלי‪ ,‬מקבלות לכאורה מילות הפסוק משמעות חדשה מכוח הקשרן בשיר‪.‬‬ ‫אבל השיבוץ הנייטרלי מפגיש אותנו עם מילות הפסוק לרגע קט‪ ,‬ואיננו עושה בהן‬ ‫שימוש בלתי צפוי או צורם‪ ,‬ועל כן הקשרן המקורי איננו בא לידי התנגשות עם השיר‪.‬‬ ‫יתר על כן‪ ,‬שיבוצים נייטרליים נוצרים במקרים רבים דווקא כאשר המשורר משתמש‬ ‫בחומרים הלשוניים המקראיים באופן דומה להופעתם במקור‪ ,‬ולהקשר אין אמנם מה‬ ‫להוסיף על האמור בשיר‪ ,‬אבל הוא גם איננו מנוגד לאמור בו‪ .‬בשיבוץ המתואם הפעולה‬ ‫שונה‪ :‬זכירת ההקשר המקראי מוסיפה מְמד של עומק דווקא משום הניגוד בינו לבין‬ ‫השימוש באותן מילים עצמן במסגרת השיר‪.‬‬ ‫בשירו 'קח מצבי כוס'; ראו ד' ירדן )מהדיר(‪ ,‬דיואן שמואל הנגיד‪ ,‬ירושלים תשכ"ו‪,‬‬ ‫עמ' ‪ ,284‬סימן קלג‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫שולמית אליצור‬ ‫הזוכר את המקור מתרשם מן הפער הגדול‪ .‬החידוד שנוצר כך‪ ,‬המועצם גם‬ ‫באצמעות הצימוד בין 'כוס' )כמטונימיה ליין( ל'כוסי' )חלקי‪ ,‬גורלי( תורם‬ ‫לקלילות המבדחת של השיר‪ .‬באופן דומה‪ ,‬כאשר הפסוק האמור בעבד ה' 'נִגשׂ‬ ‫והוא נענה ולא יפתח פיו' )יש' נג‪ ,‬ז( משובץ בשיר יין אחר של הנגיד בלשון‬ ‫'וֶאְמֹר פְּתַח פִּיָך לְכָל נִגָּשׂ וְכָל אִישׁ נַעֲנֶה'‪ 8,‬נוצר חידוד חריף‪ ,‬גם משום ההיפוך‬ ‫המיידי של אי פתיחת הפה במקור ההופכת להוראה 'פתח פיך'‪ ,‬וגם משום‬ ‫המשמעות החדשה המוענקת לביטוי כולו‪ :‬בשעה שבמקרא פתיחת הפה משמשת‬ ‫כמטונימיה לתלונה וזעקה‪ ,‬בשיר היא פתיחת פה כפשוטה — אך לא כדי לזעוק‬ ‫אלא כדי לגמוע כמויות גדולות של יין‪.‬‬ ‫שיבוץ מתואם הוא אפוא שילוב חומר לשוני קדום בהקשר המעניק לו‬ ‫משמעות חדשה‪ ,‬הגורמת למתח בין המקור לבין ההופעה המחודשת ועשויה‬ ‫ליצור אפקט של חידוד‪ .‬אבל — כפי שיוסבר בסמוך — לא כל שיבוץ מתואם‬ ‫חייב להיות בעל אופי חידודי‪ :‬המשמע החדש שמקבלות מילות הפסוקים בהקשר‬ ‫השירי עשוי להיות בעל אופי לשוני פשוט‪ ,‬ללא כוונה לשעשע‪ .‬בהמשך יודגם‬ ‫גם שימוש זה בשיבוצים מתואמים‪.‬‬ ‫לפיתוח נוסף זוכה המהלך שתחילתו בשיבוץ המתואם בשיבוצים שוני הוראה‪:‬‬ ‫באלו נובעת המשמעות החדשה לא רק מכוח ההקשר החדש‪ ,‬אלא גם משינוי‬ ‫ממשי בהוראתן הבסיסית של המילים המשובצות‪ ,‬תוך ניצול משמעות מילונית‬ ‫שונה של הומונימים‪ .‬מילה בעלת שתי הוראות‪ ,‬הבאה בפסוק המקורי בהוראתה‬ ‫האחת‪ ,‬מופיעה תוך שיבוץ הפסוק בשיר בהוראתה האחרת‪ .‬כך למשל הפסוק‬ ‫'מבית ומחוץ תְּצַפֶּנּ‪) 'L‬שמ' כה‪ ,‬יא(‪ ,‬שעניינו במקור ציפוי ארון הברית בזהב‬ ‫מבפנים ומבחוץ‪ ,‬משמש ב'כתר מלכות' לאבן גבירול במשמעות החדשה‪ :‬אתה‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬צופה ורואה את האדם — גם את חיצוניותו אך גם את מחשבותיו‬ ‫הפנימיות‪ 9.‬המילה 'תְּצַפֶּנּ‪ 'L‬שינתה אפוא את הוראתה מעניין ציפוי לעניין תצפית‪.‬‬ ‫קולט השיר‪ ,‬המזהה את המקור ומגלה את השימוש החדש‪ ,‬אינו יכול שלא לחוש‬ ‫בחידוד הנלווה לשיבוץ שונה ההוראה‪.‬‬ ‫יש להדגיש שכל שיבוץ צריך ניתוח לעצמו‪ .‬המנעד שבין השיבוץ הנייטרלי‬ ‫לבין השיבוץ המתואם היוצר חידוד חריף מכיל שפע של מצבי ביניים‪ :‬גם‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫בשיר 'חיבלו בני עבים'‪ ,‬שם עמ' ‪ 289‬סימן קמב‪ .‬דוגמאות נוספות לשיבוצים‬ ‫מתואמים ראו אצל אליצור‪ ,‬שירת החול )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪.396-392‬‬ ‫ראו בנדפס אצל ח' שירמן‪ ,‬השירה העברית בספרד ובפרובאנס‪ ,‬ירושלים ותל–אביב‬ ‫תשט"ו‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' ‪ .275‬דוגמאות נוספות לשיבוצים שוני הוראה ראו אצל פגיס‪ ,‬חידוש‬ ‫ומסורת )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪ ,73‬ואצל שירמן‪-‬פליישר )לעיל‪ ,‬שם(‪ ,‬עמ' ‪,51-50‬‬ ‫ואליצור‪ ,‬שירת החול )לעיל‪ ,‬שם(‪ ,‬עמ' ‪.399-397‬‬ ‫‪4‬‬ ‫השיבוץ החידודי‬ ‫בשיבוץ הנייטרלי‪ ,‬שבו מילות הפסוקים אינן מקבלות משמע שונה ממשמען‬ ‫המקורי‪ ,‬מופיע חומר לשוני מקראי בהקשר חדש העשוי להפתיע וליצור אפקט‬ ‫המתקרב לעתים לזה של השיבוץ המתואם שאיננו חידודי מובהק‪ .‬ככל שהמרחק‬ ‫בין ההקשר המקורי לבין ההקשר בשיר גדול יותר‪ ,‬גדל הפוטנציאל לאפקט‬ ‫החידודי של השיבוץ‪ .‬ואפילו כשקיים האפקט הזה אין הוא חד–ממדי‪ :‬חידוד‬ ‫מקומי‪ ,‬המעלה חיוך קל על שפתי הקורא אך אינו גורם לו להשתהות או לפרוץ‬ ‫בצחוק‪ ,‬שונה מחידוד מכוון שכל כוונתו להדהים או להצחיק‪ .‬משום כך גם קשה‬ ‫ליצור הבחנה תאורטית ברורה בין שיבוץ מתואם שמטרתו חידודית לבין שיבוץ‬ ‫מתואם שהפוטנציאל החידודי אינו מתממש בו‪ .‬ההבחנות שיובאו בהמשך מבוססות‬ ‫על לימוד מעמיק של כל יצירה ובירור הקשרו המלא של כל אחד מהשיבוצים‬ ‫המופיעים בה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הפיוט הקדם–ספרדי‬ ‫שיבוצים מתואמים או שוני הוראה נדירים ביותר בפיוטים הקדם–ספרדיים‪.‬‬ ‫בפייטנות הקדם–קלסית אפשר למצוא לעתים רחוקות שימוש לשוני אקראי‬ ‫בשברי פסוקים המקבלים משמע חדש בעת הופעתם בפיוטים‪ 10,‬אבל אלו אינם‬ ‫שכיחים ונראה שאין בהם כל אפקט חידודי‪ .‬גם בפיוטים קלסיים נדירים מאוד‬ ‫השיבוצים המתואמים‪ 11:‬למן שלהי תקופת הפייטנות הקדם–קלסית‪ ,‬וביתר שאת‬ ‫בעיצומה של התקופה הקלסית‪ ,‬הלכה הפייטנות והפכה לימודית–חידתית‪ .‬שוב‬ ‫ושוב נתקלים אנו בשיבוצים טעונים מרחיבים‪ :‬פסוקים הבאים בפיוט כדי לרמוז‬ ‫להקשרם הרחב‪ ,‬ולעתים דווקא לחלקם שלא שובץ בפיוט‪ 12.‬הפייטנים מפתחים‬ ‫‪ 10‬כך דרך משל בצלע‪' :‬אָדוֹן לַחֲשׁוֹב ‪ /‬אֱֹלהִים לַעֲשׂוֹת' מסדר העבודה 'אזכיר גבורות'‬ ‫של יוסי בן יוסי )א' מירסקי ]מהדיר[‪ ,‬פיוטי יוסי בן יוסי‪ ,‬ירושלים תשל"ז‪ ,‬עמ' ‪:(122‬‬ ‫הצירוף 'אלהים לעשות' במקרא )בר' ב‪ ,‬ג( הוא חלק מהמשפט 'אשר ברא אלהים‬ ‫לעשות'‪ ,‬ואילו בפיוט מקביל 'אלהים' ל'אדון' ו'לעשות' ל'לחשוב'‪ ,‬ונוצר תחביר חדש‬ ‫שבו 'לעשות' משמעו‪ :‬ביכולתו לבצע ולעשות כרצונו‪ .‬חריף יותר השינוי המופיע בהמשך‬ ‫הסדר )שם‪ ,‬עמ' ‪ ,126‬טור ‪ ,(10‬בתיאור אש הגיהנום שאינו כבה לנצח 'וְשֶׁטֶף מַיִם ַרבִּים‬ ‫ֹלא יַגִּיעֶנּ‪ .'L‬הלשון מבוסס על הכתוב בתה' לב‪ ,‬ו‪' :‬על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת‬ ‫מצֹא‪ ,‬רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו'‪ .‬בפסוק שטף המים הרבים הוא מטפורה‬ ‫לאסון; בפיוט הם הופכים למים כפשוטם‪ ,‬ואינם מסמלים אסון אלא את היפוכו‪ :‬אילו היו‬ ‫מגיעים — אולי היו עשויים לצנן את אש הגיהנום‪ .‬אבל גם כאן אין אלא שאילה לשונית‬ ‫חופשית‪ ,‬ללא כל חידוד; ואפילו מקרים כגון אלו נדירים מאוד‪.‬‬ ‫‪ 11‬למקרים ספורים שבהם אפשר למצוא שיבוצי פסוקים המקבלים משמע חדש מכוח‬ ‫הקשרם בפיוטים קלסיים‪ ,‬ראו להלן‪ ,‬הערה ‪.15‬‬ ‫‪ 12‬כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬יוסי בן יוסי‪ ,‬בסדר העבודה 'אזכיר גבורות'‪ ,‬משבץ את המילים 'פרשז‬ ‫עננו' בטור העוסק בכיסא הכבוד )מירסקי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ — (124‬דווקא משום תחילת הפסוק‬ ‫שהביטוי לקוח ממנו‪' :‬מאחז פני כסא' )איוב כו‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫שולמית אליצור‬ ‫שיטה‪ ,‬שכבר נדונה במחקר‪ ,‬לרמוז לדרשות חז"ל באמצעות שיבוץ פסוק העומד‬ ‫במרכזן‪ 13.‬עם התפתחות הפיוט‪ ,‬שיטה זו מגיעה לידי כך ששבר דק ביותר של‬ ‫פסוק‪ ,‬לעיתים אפילו מילה בודדת )אשר בספרד לא תיחשב שיבוץ כלל(‪ ,‬באים‬ ‫כדי לרמוז לדרשה רחבה‪ 14.‬פסוקי המקרא נקלטים באופן אוטומטי יחד עם‬ ‫פירושיהם המדרשיים‪ ,‬ולמעשה אין איש רואה במקרא מקור לעצמו‪ ,‬המנותק‬ ‫מדרשות חז"ל‪ .‬בהקשר זה מתמעטים השיבוצים הניטרליים‪ ,‬והפייטנים מכוונים‬ ‫את שומעיהם לשיטת פיענוח מתוחה הדורשת — עם זיהויו של פסוק המשובץ‬ ‫בפיוט — להשתדל להיזכר מיד גם בהקשרו המקראי וגם בדרך שבה דרשוהו‬ ‫חז"ל‪ ,‬ובדרך מורכבת זו לעמוד על מלוא התכנים המוצפנים בפיוטים‪ .‬היחס הזה‬ ‫לפסוקים הוא היפוכו של היחס הנדרש בשיבוץ המתואם‪ :‬זה האחרון דורש גם‬ ‫מהמשורר וגם מקולט השיר את היכולת לנתק את הפסוק מהקשרו המקורי‬ ‫ולהשתמש במילותיו כחומר לשוני בהקשר שונה לחלוטין‪ ,‬הקשר שישנה את‬ ‫משמעו ואת הדגשיו וייצור מתח עם המקור המקראי‪ .‬כל אלו מנוגדים לדרך‬ ‫הקריאה במקרא‪ ,‬השיבוץ והקליטה המאפיינים את הפיוט הקלסי; אין להתפלא‬ ‫‪15‬‬ ‫אפוא על כך שאין הם מופיעים בפיוטים קלסיים אלא לעתים רחוקות ביותר‪.‬‬ ‫‪ 13‬לשיטה זו אצל יוסי בן יוסי ראו מירסקי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ 38‬ואילך‪.‬‬ ‫‪ 14‬ראו אליצור‪ ,‬השיבוץ כצופן )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(3‬עמ' ‪ ;183-176‬ועיין גם אצל ש'‬ ‫אליצור‪' ,‬לגלגולי החידתיות בפיוט המזרחי'‪ ,‬פעמים ‪) 59‬אביב תשנ"ד(‪ ,‬עמ' ‪.16-15‬‬ ‫‪ 15‬מקרה נדיר של שיבוץ מתואם בפיוטי יניי מופיע בקדושתא שלו לסדר 'ואל הלוים‬ ‫תדבר' )במ' יח‪ ,‬כה(‪ ,‬שבה הוא משבץ את הפסוק 'מהאוכל יצא מאכל' )שופ' יד‪ ,‬יד(‪,‬‬ ‫הבא בחידתו המפורסמת של שמשון כרמז לארי ולדבש‪ ,‬בהוראה חדשה ומפתיעה‪ :‬מן‬ ‫הלויים האוכלים את המעשרות יצא מאכל לכוהנים‪ ,‬הוא תרומת המעשר )ראו צ"מ‬ ‫רבינוביץ‪ ,‬מחזור פיוטי רבי יניי לתורה ולמועדים‪ ,‬כרך ב‪ ,‬ירושלים ותל–אביב תשמ"ז‪,‬‬ ‫עמ' ‪ .(78‬ייתכן שגם בפיוט הקדושה השלישי לסדר 'ויגש אליו' )בר' מד‪ ,‬יח( מופיע‬ ‫שיבוץ מתואם מקומי‪ :‬על תגובת האחים כשיוסף התוודע עליהם אומר יניי‪' :‬זֶה בְּהִי‪ָL‬וְדעוֹ‬ ‫אִישׁ ֹלא עָמַד' )רבינוביץ‪ ,‬שם‪ ,‬כרך א‪ ,‬תשמ"ח‪ ,‬עמ' ‪' .(245‬ואיש לא עמד לפניהם'‬ ‫במקרא )אס' ט‪ ,‬ב‪ ,‬ובדומה יה' כג‪ ,‬ט( משמעו‪ :‬איש לא ניסה להתנגד לישראל; ואילו‬ ‫אצל יניי משמעו‪ :‬איש מהאחים לא הצליח לשאת את הידיעה שיוסף ניצב לפניהם‪ ,‬מחמת‬ ‫גודל הבושה‪ .‬אבל שינוי זה אינו יוצר חידוד‪ ,‬ולכל היותר — אם מישהו מזהה את המקור‬ ‫ואת השינוי — הוא יוצר הפתעה‪ .‬גם בפיוטי הקלירי אפשר למצוא לעתים רחוקות‬ ‫פסוקים המקבלים משמע שונה בהקשרם החדש‪ .‬כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬בקדושתא 'את חיל'‬ ‫לראש השנה הוא אומר על רחל העקרה 'דמעות מבכה על בנים' )ש' אליצור ומ' רנד‪,‬‬ ‫רבי אלעזר בירבי קליר‪ :‬פיוטים לראש השנה‪ ,‬ירושלים תשע"ד‪ ,‬עמ' ‪ ,(201‬תוך שהוא‬ ‫משבץ את הפסוק 'רחל מבכה על בניה' )יר' לא‪ ,‬יד(‪ ,‬המתאר במקור את בכיה של רחל‬ ‫לנוכח מראה בניה היוצאים לגלות‪ ,‬במשמע החדש‪ :‬בוכה על שלא זכתה ללדת בנים )ראו‬ ‫בפירוט ש' אליצור‪ ,‬שירה של פרשה‪ ,‬ירושלים תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪ ;(64‬ובהמשך אותה‬ ‫קדושתא הוא מכנה את מקומו של הקב"ה בשמים 'מקום מה נורא' )אליצור‪-‬רנד‪ ,‬שם‪,‬‬ ‫עמ' ‪ ,(250‬תוך שינוי הכתוב 'מה נורא המקום הזה' המתייחס לבית אל בבר' כח‪ ,‬יז‪,‬‬ ‫‪6‬‬ ‫השיבוץ החידודי‬ ‫אכן‪ ,‬במשך שנים רבות דומה היה שלא נוצרו שיבוצים מתואמים קודם‬ ‫לתקופת ספרד‪ .‬אבל מתברר שהם כבר החלו להופיע במזרח‪ ,‬עוד לפני עליית‬ ‫השירה בספרד‪ .‬כבר לפני שנים רבות הראה יוסף טובי שרב סעדיה גאון משלב‬ ‫בפיוטיו סיומות מקראיות מתואמות‪ 16.‬רס"ג ידוע כחדשן וכמהפכן‪ ,‬ואף כמי‬ ‫‪17‬‬ ‫שיצירתו מבשרת תהליכים שעתידים היו להתממש בשירה העברית בספרד‪,‬‬ ‫וגם היחס החדש לחומר הלשוני המקראי עשוי היה להיתפס כחלק מגישתו‬ ‫החדשנית לשירה‪ ,‬ובעיקר משינוי היחס אל המקרא‪ :‬מפעלו של רס"ג עומד‪,‬‬ ‫כידוע‪ ,‬בסימן העיון הפרשני והלשוני במקרא‪ ,‬עיון שגם בו יש בשורה להתפתחות‬ ‫של פירושי המקרא על פי הפשט שנמשכה בספרד‪ ,‬וכן לפועלם של בלשנים‪,‬‬ ‫מילונאים ומדקדקים אשר עשו את מילות המקרא מקור לעיון שאיננו כבול עוד‬ ‫לדרשות חז"ל; וכדברי פליישר‪' :‬רב סעדיה הורה לראשונה היתר לגשת אל‬ ‫המקרא לא רק בשביל ללמוד תורה‪ ,‬אלא גם בשביל ללמוד לשון עברי‪ ,‬גם‬ ‫בשביל ליטול דוגמאות של דקדוק ושל מליצה‪ ,‬וגם בשביל להתפעל מצחות‬ ‫הסגנון'‪ 18.‬צירופו של רס"ג למשתמשים בשיבוצים מתואמים נראה אפוא לכאורה‬ ‫כחלק ממהלך עקרוני של יחס חדש למקרא‪.‬‬ ‫והפיכת המילים 'מה נורא' לכינוי להקב"ה; בקדושתא לשחרית של יום כיפור 'אזרחי‬ ‫ידעך' הוא מאחל לישראל 'תמצאו חפץ ביום צומכם' )ראו א' שייבר‪' ,‬פיוט קלירי המובא‬ ‫על ידי קרקסאני'‪ ,‬גנזי קויפמן א ]בודפשט תש"ט[‪ ,‬עמ' ‪ ,(10‬והמילים 'תמצאו חפץ' —‬ ‫שבמקורן )יש' נח‪ ,‬ג‪' :‬הן ביום צומכם תמצאו חפץ'( מציינות פעולה שלילית‪ ,‬מקבלות‬ ‫משמע חיובי‪ :‬חפצכם ומשאלותיכם יתמלאו; ובקדושתא למוסף של יום כיפור 'שושן‬ ‫עמק' הוא משבץ את הפסוק 'דובב שפתי ישנים' )שה"ש ז‪ ,‬י( תוך עריכה מחודשת של‬ ‫מילותיו המעניקה לו משמע שונה‪ ,‬ואומר‪' :‬שפתינו מדובבות ישנים' )ד' גולדשמידט‪,‬‬ ‫מחזור לימים הנוראים לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם‪ ,‬כרך ב‪ :‬יום כפור‪ ,‬ירושלים‬ ‫תש"ל‪ ,‬עמ' ‪ ,(334‬כלומר‪ :‬תפילתנו )'שפתינו'( גורמת לאבות )ה'ישנים' במערת המכפלה(‬ ‫להצטרף ולהתפלל עמנו‪ .‬אבל כאמור מקרים כגון אלה בפיוט הקלסי הקדום נדירים‬ ‫ביותר‪ ,‬וגם בהם אין אלא היערכות חדשה של חומר לשוני ללא ניסיון ליצור אפקט‬ ‫חידודי‪.‬‬ ‫‪ 16‬ראו י' טובי‪ ,‬פיוטי רב סעדיה גאון‪ :‬מהדורה מדעית )של היוצרות( ומבוא כללי‬ ‫ליצירתו‪ ,‬חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה‪ ,‬ירושלים תשמ"ב‪ ,‬עמ' ‪.264-262‬‬ ‫‪ 17‬דיון מפורט ביצירותיו הספרותיות של רס"ג בא בספרו הנ"ל של טובי‪ .‬דיון קצר‬ ‫וממצה בהשפעתו על הדורות הבאים ראו ע' פליישר‪' ,‬מקומו של רב סעדיה גאון‬ ‫בתולדות השירה העברית'‪ ,‬בספרו‪ :‬השירה העברית בספרד ובשלוחותיה‪ ,‬בעריכת ש'‬ ‫אליצור וט' בארי‪ ,‬ירושלים תש"ע‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ' ‪ .1473-1459‬לסיכום קצר של חידושיו‬ ‫העיקריים של רס"ג ודרך קליטת כל אחד מהם במזרח ובספרד‪ ,‬ולמראי מקום מחקריים‬ ‫נוספים‪ ,‬ראו ש' אליצור‪' ,‬שוב לשאלת האסכולה הפייטנית של רב סעדיה גאון'‪ ,‬פעמים‬ ‫‪) 145‬תשע"ו(‪ ,‬עמ' ‪.54-17‬‬ ‫‪ 18‬פליישר‪ ,‬אזהרות )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(6‬עמ' ‪.68‬‬ ‫‪7‬‬ ‫שולמית אליצור‬ ‫אבל מתברר — כפי שהבהרתי לפני כמה וכמה שנים — ששיבוצים מתואמים‬ ‫כבר הופיעו בפיוט העברי לפני ימי רס"ג‪ ,‬ומקורם שם שונה‪ :‬קדם לו אחרון‬ ‫הפייטנים הקלסיים‪ ,‬ר' פינחס הכהן‪ .‬כאשר אילוצי תבנית קשים דחקו אותו‪,‬‬ ‫הרשה לעצמו ר' פינחס להוציא כמה פסוקים מהקשרם המקורי ולשלבם בפיוטי‬ ‫התקיעתות שלו במובן חדש על פי הנצרך לו‪ .‬בכל המקרים הללו אין מדובר‬ ‫בשיבוצים ההופכים לחלק מלשונו של הפייטן‪ ,‬אלא בסיומות מקראיות מתואמות‪.‬‬ ‫ר' פינחס נזקק לסיומות המתואמות משום שהוא הגביל את עצמו וחיפש פסוקי‬ ‫סיומות שיכילו מצד אחד לשון קבוע מראש )לשון מהשורש 'מלך' בפיוטו‬ ‫למלכויות‪ ,‬מהשורש 'זכר' בפיוטו לזיכרונות ולשון 'קול' או 'שופר' בפיוטו‬ ‫לשופרות(‪ ,‬ומצד שני יסתיימו במילה הפותחת באות מסוימת מן האלפבית‬ ‫לצורך שרשור המשולב באקרוסטיכון; ואפילו במקום דחוק כזה הוא נזקק‬ ‫לסיומות המתואמות רק כשלא מצא פסוקים המשתלבים באופן פשוט יותר‪ 19.‬גם‬ ‫אצל ר' פינחס אין כל ניסיון לשימוש חידודי בסיומות המתואמות‪ ,‬ואין הן באות‬ ‫אלא כדי לספק פתרון לקושי טכני–תבניתי‪.‬‬ ‫קשיים תבניתיים עשויים להיות הסיבה גם לחלק מהשיבוצים המתואמים‬ ‫אצל רס"ג‪ .‬אלה חותמים מחרוזות לא מעטות בסדר העבודה שלו‪' ,‬בה' יצדקו‬ ‫ויודוהו'‪ 20.‬מחרוזות הסדר בנויות בשרשור הפוך‪ :‬כל מחרוזת נחתמת במילה‬ ‫שבה היא נפתחה‪ .‬כיוון שמילים אלה אמורות להתאים לאקרוסטיכון האלפביתי‪,‬‬ ‫חיפש רס"ג מילים מתאימות לחתום בהן את מחרוזותיו‪ .‬אמנם המחרוזות אינן‬ ‫נחתמות בסיומות מקראיות סדירות‪ ,‬אבל ניכרת ברבות מהן נטייה לחתום את‬ ‫הטור האחרון בלשון מקרא‪ .‬החיפוש אחר ביטויים מקראיים המתאימים לפתיחת‬ ‫המחרוזות ולאקרוסטיכון שלהן הביא את רס"ג לשלל שיבוצים מתואמים‪ ,‬כגון‬ ‫'והמם גלגל' )יש' כח‪ ,‬כח(‪ ,‬המשמש במקור כ'גלגל עגלתו'‪ ,‬והופך בפיוט‬ ‫לתיאור גלגל השמים; תיאור הדמות השמיימית‪ ,‬החשמל‪ ,‬ש'מראה אש בית לה‬ ‫סביב' )יח' א‪ ,‬כז(‪ ,‬נקטע בפיוט אחרי המילה 'בית'‪ ,‬ומשמש לתיאור הגיהנום‪,‬‬ ‫שמראה האש נשקף מתוכה; וההכרזה של יעקב אבינו 'אכן יש ה' במקום הזה'‬ ‫)בר' כח‪ ,‬טז( הופכת להכרזת אמונה פילוסופית בקיומו של הקב"ה‪ ,‬המצהירה‬ ‫‪ 19‬ראו בפירוט‪ ,‬כולל דוגמאות רבות‪ ,‬אצל ש' אליצור‪ ,‬פיוטי רבי פינחס הכהן‪ ,‬ירושלים‬ ‫תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ ;148-146‬וכן במאמרי האנגלי שנזכר לעיל‪ ,‬הערה ‪.2‬‬ ‫‪ 20‬סדר העבודה נדפס בסדור רב סעדיה גאון‪ ,‬מהדורת י' דודזון‪ ,‬ש' אסף וי' יואל‪,‬‬ ‫ירושלים תש"א‪ ,‬עמ' רפ‪-‬רפח‪ .‬הדוגמאות שבהמשך לקוחות מעמ' רפ‪-‬רפא‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫השיבוץ החידודי‬ ‫ש'יש ה''‪ .‬עם זאת‪ ,‬ניכר שרס"ג אינו רודף אחרי הסיומות המקראיות המתואמות‬ ‫ואינו רואה בהן תבלין חידודי‪ :‬כמו ר' פינחס הכהן‪ ,‬גם הוא משתמש בהן בסדר‬ ‫העבודה בעיקר משום אילוצי התבנית‪ .‬בפיוטים אחרים שלו שבהם אין אילוצי‬ ‫תבנית‪ ,‬כגון האזהרות 'אנכי אש אוכלה'‪ 21,‬באות סיומות מקראיות 'מסורתיות'‪,‬‬ ‫המשמשות בשיר בדומה למשמען במקרא‪.‬‬ ‫בנקודה אחת אפשר למצוא אצל רס"ג סיומות מקראיות מתואמות בפיוטים‬ ‫שתבניתם פשוטה יחסית‪ .‬הכוונה למחזור היוצרות שלו לפרשות‪ .‬אבל מתברר‬ ‫שגם הן באו לפתור אילוץ תבניתי‪ ,‬הכרוך בחידוש תוכני מהותי של רס"ג‬ ‫ביוצרותיו‪ :‬על פי המסורת הפייטנית המזרחית‪ ,‬נחתמו כל המחרוזות בגופי‬ ‫היוצר בסיומות מקראיות מתוך הפרשה המתפייטת‪ ,‬ואילו פיוטי הזולת — בפסוקי‬ ‫ההפטרה‪ .‬רוב כותבי מחזורי היוצרות אכן עסקו בגופי היוצר בענייני הפרשות‬ ‫ובזולתות בנושאי ההפטרות‪ ,‬והפסוקים השתלבו בפיוטיהם באופן טבעי‪ .‬אבל‬ ‫רס"ג בחר להקדיש את רוב המחרוזות בגופי היוצר ובפיוטי הזולת לנושא שונה‪,‬‬ ‫ולעסוק בהם בגאולת ישראל‪ 22.‬משום כך היה עליו לעתים להוציא את הפסוקים‬ ‫המתפייטים מפשוטם ולהעניק להם משמע חדש‪ .‬וכך כאשר מגיע רס"ג על פי‬ ‫רצף הפרשה להלכה האוסרת על היולדת להיכנס למקדש משום טומאתה‪ ,‬ומביא‬ ‫את הסיומת 'ואל המקדש לא תבֹא' )וי' יב‪ ,‬ד(‪ ,‬מוסבים הדברים לפתע על עדת‬ ‫ישראל המנועה מלהיכנס אל הר הבית משום החורבן;‪ 23‬ופסוק שגרתי שאומר‬ ‫משה לאהרן‪' :‬ואל בני ישראל תדבר' )וי' ט‪ ,‬ג(‪ ,‬הופך לתפילת הפייטן אל ה'‪:‬‬ ‫‪24‬‬ ‫חזור לדבר אל בני ישראל‪ ,‬השב להם את רוח הקודש והנבואה!‬ ‫כאמור‪ ,‬גם ר' פינחס הכהן וגם רס"ג הגיעו כנראה אל השימוש בשיבוצים‬ ‫מתואמים מתוך התמודדות ייחודית עם קשיים תבניתיים ותוכניים‪ .‬התעוזה של‬ ‫רס"ג בחלק משיבוציו המתואמים אולי מושפעת גם מייחסו החדש למקרא‪ .‬עם‬ ‫זאת‪ ,‬שני הפייטנים לא גילו את הפוטנציאל החידודי שבשיבוצים המתואמים‪,‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' קצא‪-‬רטז‪ .‬האזהרות מודגשות כאן משום שבסוגה זו‪ ,‬כפי שיוסבר בהמשך‪,‬‬ ‫נטו פייטנים מאוחרים יותר להרבות בסיומות מקראיות מתואמות‪.‬‬ ‫ראו לעניין זה את דברי טובי‪ ,‬פיוטי רס"ג )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(16‬חלק א‪ ,‬עמ' ‪,164-163‬‬ ‫ואליצור‪ ,‬שוב לשאלת האסכולה )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(17‬עמ' ‪.34‬‬ ‫טובי‪ ,‬שם‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' ‪ ,36‬טור ‪ ,3‬וראו דיון בשיבוץ מתואם זה שם‪ ,‬בחלק א‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.263‬‬ ‫כך יש לפרש‪ ,‬לפי דעתי‪ ,‬את המחרוזת השלישית ביוצר לשמיני‪ ,‬שם‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ;29‬ראו גם בספרי‪ ,‬פייטן בעידן של מפנה‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪ ,117‬ובעיקר בהערה‬ ‫‪ 18‬שם‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫שולמית אליצור‬ ‫ונראה שגם אילו עמדו עליו לא היו חפצים בו‪ :‬פיוטיהם משדרים‪ ,‬כצפוי‪ ,‬כובד‬ ‫ראש‪ ,‬ודברי חידוד משעשעים זרים להם‪ .‬המשמע החדש שהעניקו לפסוקים בא‬ ‫לפתור בעיות מקומיות ולא הפך לשיטה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שירת החול בספרד‬ ‫שיבוצים בעלי אופי חידודי מתאימים לכאורה לשירת החול הרבה יותר מאשר‬ ‫לשירת הקודש‪ :‬שירת הקודש היא חלק מהתפילה בבית הכנסת‪ ,‬ויסודות בעלי‬ ‫אפקט הומוריסטי אינם יפים לה‪ .‬כנגד זה‪ ,‬חטיבות מקיפות בשירת החול נועדו‬ ‫לכאורה לשעשע‪ ,‬ובהן היו צפויים שיבוצים חידודיים רבים‪ .‬אבל עיון מקיף‬ ‫בשירת החול העברית בספרד מעלה שימוש מועט מאוד בשיבוצים מתואמים‬ ‫ושוני הוראה‪ .‬אמנם בשולי שירת החול בספרד אפשר למצוא שיבוצים חידודיים‪,‬‬ ‫אך אלו באים בה לעתים רחוקות בלבד‪ .‬כפי שיוסבר בסעיף הבא‪ ,‬דווקא שירת‬ ‫הקודש היא שניצלה את האפקט החידודי שבשיבוצים אלו‪ ,‬אך גם זאת בהיקף‬ ‫מוגבל‪.‬‬ ‫למרות זאת‪ ,‬השיר הראשון המתעד שימוש חידודי מכוון בשיבוצים מתואמים‬ ‫ושוני הוראה הוא דווקא שיר חול ייחודי‪ ,‬שנכתב בדור השני של משוררי ספרד‪.‬‬ ‫הכוונה לשיר הגנאי 'אחל במילים צרופים'‪ ,‬שכתב יהודי בן ששת‪ ,‬תלמידו של‬ ‫דונש בן לברט‪ ,‬נגד תלמידי מנחם בן סרוק‪ ,‬ובראשם יהודה בן דויד ויצחק אבן‬ ‫קפרון‪ 25.‬בניגוד לתלמידי מנחם‪ ,‬מתנגדי המשקל הכמותי‪ ,‬שבחרו להשיג על‬ ‫דונש דווקא באמצעות שיר שקול‪ 26,‬השיב להם יהודי בן ששת‪ ,‬בצד תשובה‬ ‫בשיר שקול‪ ,‬גם בשיר שאינו שקול‪ ,‬הכתוב בתבנית פייטנית מובהקת ועשוי‬ ‫‪ 25‬על הוויכוח בין תלמידי דונש ותלמידי מנחם‪ ,‬שגלש לעתים לעוקצנות חריפה‪ ,‬ועל‬ ‫השירים שנכתבו בו ראו בפירוט אצל שירמן‪-‬פליישר‪ ,‬תולדות השירה העברית בספרד‬ ‫)לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪.139-129‬‬ ‫‪ 26‬הוא השיר 'לגיבור בתעודה'‪ ,‬פרי עטו של יצחק אבן קפרון‪ .‬השיר נדפס אצל ז' שטרן‬ ‫)מהדיר(‪ ,‬ספר תשובות‪ ,‬חלק ראשון‪ :‬תשובות תלמידי מנחם בן יעקב ן' סרוק‪ ,‬וינה‬ ‫‪ ,1870‬עמ' ‪) 8-3‬בהמשך שם נדפס גם המשך השיר ובו פירוט התשובות על דונש(‪ ,‬וכן‬ ‫אצל‪S. B. Robles, TéΔubot de los discíde Me˘na˙em contra DunaΔ Ben :‬‬ ‫*‪ .Labra†, Granada 1986, pp. 1*-10‬חלקו הראשון נדפס גם אצל ח' בראדי וק'‬ ‫אלברכט‪ ,‬שער השיר‪ ,‬לייפציג ‪ ,1905‬עמ' ‪ .7-5‬השיר נדון בפירוט אצל שירמן‪-‬פליישר‪,‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪ ,132-131‬ושם גם ציונים להדפסות נוספות שלו‪ .‬ייתכן שבחירתם של מתנגדי‬ ‫המשקל להשיב בשיר שקול באה להוכיח שהתנגדותם עקרונית‪ ,‬ואינה נובעת מחוסר‬ ‫יכולת לכתוב שירה שקולה‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫השיבוץ החידודי‬ ‫מחרוזות מרובעות החתומות בסיומות מקראיות‪ 27.‬הסיומות המקראיות נבחרו‬ ‫במדוקדק על מנת לעקוץ את הנמענים והן שופעות דברי לעג ואף קללות‪,‬‬ ‫ובכמה מהן מקבלות מילות המקרא משמע חדש‪ ,‬בעיקר תוך רמיזות מחודדות‬ ‫לשמות הנמענים‪ :‬הכתוב העוסק ביצחק אבינו‪' ,‬ויחרד יצחק חרדה' )בר' כז‪ ,‬לג(‪,‬‬ ‫מוסב על יצחק אבן קפרון; אך חריף במיוחד השימוש בפסוק 'וישלח יהודה את‬ ‫גדי העזים' )בר' לח‪ ,‬כ(‪' :‬יהודה' כאן הוא יהודה בן דויד‪ ,‬ו'גדי העזים' — רמז‬ ‫לגלגני לשם משפחתו של יצחק אבן קפרון‪ ,‬על פי משמעו בספרדית‪ ,‬תיש‬ ‫)‪.(Cabron‬‬ ‫למרבה המזל‪ ,‬את מקומם של שירי הגנאי תפסו בשירת החול העברית‬ ‫בספרד עד מהרה סוגי שירה רציניים ואיכותיים יותר‪ ,‬ואלו — להוציא פינות‬ ‫שוליות — היו כבדי ראש וכמעט לא נזקקו לחידודים‪ .‬אפילו שירי השעשועים —‬ ‫ובראשם שירי היין והחשק — נכתבו מנקודת מבט רצינית‪ .‬את היין שותים בשיר‬ ‫הקלסי בחברת בני תרבות‪ ,‬על רקע גן מטופח‪ ,‬ומתוך מ‪L‬דע‪L‬ת חריפה לקץ כל‬ ‫האדם‪ ,‬המחייב לנצל עד תום את רגעי החסד של המשתה; ושירי החשק‬ ‫הקלסיים אינם עוסקים באהבהבים קלילים אלא בדמותו הטרגית של האוהב‬ ‫הנכזב‪ ,‬שחשוקו או חשוקתו אינם משיבים לו אהבה‪ 28.‬גם סיומות מקראיות לא‬ ‫היו חלק משירת החול השקולה‪ ,‬והמשוררים לא נצרכו להתמודד בה עם אילוצים‬ ‫תבניתיים מן הסוג שאפיין את הפיוטים‪ .‬מחסום נוסף בפני שימוש רחב בשיבוצים‬ ‫העמיד המשקל הכמותי‪ :‬בשיר שקול קשה היה לשלב ציטוטים רחבים של‬ ‫פסוקים‪ .‬שיבוצים מקומיים אמנם מופיעים בשפע יחסי בשירים השקולים‪ ,‬אך‬ ‫קטעי פסוקים משמעותיים הבאים כלשונם מועטים יחסית; רוב השיבוצים הם‬ ‫שיבוצים נייטרליים של שתיים‪-‬שלוש מילים; ורק לעתים רחוקות מופיע גם‬ ‫שיבוץ טעון מרחיב‪ .‬ואכן‪ ,‬באיגרות ספרותיות מספרד‪ ,‬הכתובות פרוזה מחורזת‬ ‫‪ 27‬השיר‪' ,‬אחל במילים צרופים'‪ ,‬נדפס אצל בראדי ואלברכט‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,9-8‬וכן אצל‬ ‫שטרן )שם(‪ ,‬חלק שני‪ :‬תשובות תלמידי דונש הלוי בן לברט‪ ,‬עמ' ‪ ;18-17‬ואצל ‪E. V.‬‬ ‫*‪ . Moreno, TéΔubot de Yehudi Ben ∑eΔet, Granada 1981, pp. 13*-14‬בכל‬ ‫ההדפסות האלה תבניתו השירית אינה מובלטת‪ ,‬והוא מוצג כעין פרוזה מחורזת‪ ,‬ואפילו‬ ‫שירמן כינה אותו 'מליצה חרוזה' )שירמן‪-‬פליישר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,(136‬אך פליישר בהערתו‬ ‫)שם‪ ,‬הערה ‪ (184‬עמד על תבניתו המדויקת‪ .‬למשמע החידודי של הסיומות המקראיות‬ ‫בשיר‪ ,‬ובעיקר ל'גדי העזים' שיוזכר בסמוך‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.138‬‬ ‫‪ 28‬על אופיים של שירי היין והחשק בספרד המוסלמית ראו ד' פגיס‪ ,‬שירת החול ותורת‬ ‫השיר למשה אבן עזרא ובני דורו‪ ,‬ירושלים תש"ל‪ ,‬עמ' ‪ ;280-253‬י' לוין‪ ,‬מעיל תשבץ‪,‬‬ ‫תל–אביב תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪ ;434-147‬אליצור‪ ,‬שירת החול )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬כרך ב‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.135-9‬‬ ‫‪11‬‬ ‫שולמית אליצור‬ ‫ומחסום המשקל אינו קיים בהן‪ ,‬באים שיבוצים רחבים )לאו דווקא חידודיים(‬ ‫בשפע רב יותר מזה שבשירים‪.‬‬ ‫השיבוצים החידודיים היו כמובן מוכרים למשוררים‪ ,‬אך השימוש בהם היה‬ ‫שולי יחסית לשיבוצים נייטרליים או אפילו שיבוצים טעונים מרחיבים‪ .‬שיבוצים‬ ‫מתואמים ואף שוני הוראה אינם נעדרים משירת החול‪ ,‬אך הם נדירים‪ ,‬ואין זה‬ ‫פלא שאנו נתקלים בהם יותר בשירים קלילים במיוחד )כשירי יין בודדים‬ ‫הקוראים לשתייה של הוללות‪ 29,‬או שירי גנאי היתוליי ם ‪ .(30‬רק עם דעיכת‬ ‫השירה הקלסית בספרד — ובעיקר בשירתו של אברהם אבן עזרא — ניכרת‬ ‫‪31‬‬ ‫נטייה כלשהי לחזור לחידודי לשון‪ ,‬כולל שימוש בשיבוצים שוני הוראה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬שירת הקודש בספרד במאות הי"א והי"ב‬ ‫בניגוד לשירת החול‪ ,‬בשירת הקודש ניתן יותר מקום לשיבוצים החידודיים‪.‬‬ ‫אמנם גם מקום זה לא היה רחב מאוד‪ ,‬אבל שכיחותם של שיבוצים כאלה בשירי‬ ‫קודש גדולה בהרבה מתפוצתם בשירת החול‪ .‬מה תפקידם דווקא במקום בלתי‬ ‫צפוי זה? והאם שירת הקודש פחות כבדת ראש משירת החול? התשובה מורכבת‪,‬‬ ‫ומתברר שגם אם מדובר בתופעה אחת‪ ,‬יש לה שני נתיבים‪ :‬האחד דומה‬ ‫למתרחש בפייטנות הקדם ספרדית‪ :‬אין בו רדיפה מכוונת אחרי שיבוצים חידודיים‪,‬‬ ‫אלא ניצול האפשרות להוציא את הפסוקים ממשמעם המקראי כדי להתמודד עם‬ ‫‪ 29‬שירים כאלה אינם 'דרך המלך' בשירת היין בספרד‪ ,‬אך הם מצויים בשוליה‪ ,‬בעיקר‬ ‫ביצירתו של ר' שמואל הנגיד‪ .‬ראו עליהם אצל אליצור‪ ,‬שירת החול )לעיל‪ ,‬הערה ‪,(1‬‬ ‫כרך ב‪ ,‬עמ' ‪ ;62-56‬הדוגמאות לשיבוצים מתואמים שהובאו לעיל‪ ,‬סעיף א‪ ,‬לקוחות‬ ‫משירי יין מן הטיפוס הזה‪.‬‬ ‫‪ 30‬כפי שצוין בפנים‪ ,‬שירי גנאי ארסיים כאלו של תלמידי דונש ומנחם אינם שכיחים‬ ‫אצל גדולי המשוררים בספרד‪ .‬אבל לעתים מופיעים שירי גנאי מקומיים ונקודתיים‪ ,‬אם‬ ‫מתוך עלבון אישי )בעיקר אצל רשב"ג; השווה אליצור‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ (361-360‬ואם בנימה‬ ‫מבודחת )למשל אצל ריה"ל‪ ,‬בשירו 'תלונתי עלי נפשי' ]ח' בראדי‪ ,‬דיואן יהודה הלוי‪,‬‬ ‫כרך א‪ ,‬ברלין תרנ"ד‪ ,‬עמ' ‪ ;[33‬השיר — שנכתב כנגד אדם בשם בן בטיכ'ה — מסתיים‬ ‫במילים‪' :‬וְַקצְתִּי בֶּאֱכֹל הַמָּן ‪L /‬בִַקּשְׁתִּי אֲבַטִּיחַ'‪ .‬במקרה זה אין שיבוץ אלא רמיזה מקראית‬ ‫]ראו במ' יא‪ ,‬ה‪-‬ו[‪ ,‬אך ה'אבטיח' הנזכר רומז באופן חריף לשמו של בן בטיכ'ה‪ ,‬בדומה‬ ‫לשיבוץ שונה ההוראה(‪ .‬בשירי הגנאי מופיעים לעתים שיבוצים חידודיים חריפים‪ ,‬בצד‬ ‫רמיזות מקראיות ארסיות או דימויים מוקצנים; לדיון בשירים אלה ראו לוין‪ ,‬מעיל‬ ‫תשבץ )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(10‬כרך א‪ ,‬עמ' ‪ .324-311‬לשיבוץ מטפורי בוטה בשיר גנאי ראו‬ ‫אליצור‪ ,‬שם‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ' ‪.412‬‬ ‫‪ 31‬דוגמאות משירתו‪ ,‬שבהן השיבוץ שונה ההוראה נוצר על ידי שם פרטי במשמעו‬ ‫הכללי‪ ,‬ראו אצל אליצור‪ ,‬שירת החול )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬כרך ג‪ ,‬עמ' ‪ .339‬בשירים אלה‬ ‫השיבוצים החידודיים הם הפואנטה העיקרית שלשמה הם נכתבו‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫השיבוץ החידודי‬ ‫קשיים תבניתיים; הנתיב השני מממש את הפוטנציאל החידודי שבשיבוצים אלה‬ ‫במכוון‪ ,‬אך הוא מוגבל בדרך כלל ליצירות שקשה לקשטן באמצעים שיריים‬ ‫מורכבים ומתוחכמים יותר‪.‬‬ ‫אצל ראשוני הפייטנים בספרד כמעט אין שימוש בשיבוצים חידודיים או‬ ‫סיומות מקראיות מתואמות ושונות הוראה‪ .‬הפייטן הראשון שהכניס אותם בתנופה‬ ‫לפייטנות הספרדית היה ר' שלמה אבן גבירול‪ 32.‬בדיקת תפוצתם של השיבוצים‬ ‫המתואמים בשירתו מעלה ממצא מעניין‪ ,‬אשר יש בו כדי להסביר את הופעת‬ ‫רוב היקרויותיהם כהמשך דרכם של ר' פינחס הכהן ורס"ג‪ :‬שיבוצים כאלה‬ ‫נפוצים במיוחד בפינות ה'ארכאיות' של יצירתו‪ ,‬כלומר אלו הכתובות ללא‬ ‫משקל מדויק‪ 33:‬בפיוטי מי כמוכה ומֻסתג'אב‪ ,‬בסדר העבודה ליום הכיפורים‬ ‫ולעתים גם ברהיטי תבנית מקדושתאות ליום הזה‪ .‬המשותף לכל הפיוטים הללו‬ ‫הוא מציאותן הקבועה של סיומות מקראיות המותנות על ידי גורם נוסף‪ :‬במי‬ ‫כמוכה ובמסתג'אב — על ידי מילה קבועה הבאה בסופן;‪ 34‬ובסדרי העבודה )וכן‬ ‫באזהרות שאינן שקולות( — בדומה לתקיעתות של ר' פינחס — על ידי סיום‬ ‫במילים האמורות להתאים לאקרוסטיכון משום השרשור‪ 35.‬ואכן‪ ,‬רובם הגדול‬ ‫של השיבוצים המתואמים בפיוטים אלה באים במסגרת הסיומות המקראיות‪.‬‬ ‫בגוף המחרוזות — בצד שיבוצים נייטרליים — באים‪ ,‬בעיקר בסדר העבודה אך‬ ‫גם בפיוטי המי כמוכה‪ ,‬לא מעט שיבוצים טעונים על דרך הפייטנים הקדומים‪:‬‬ ‫שברי פסוקים הרומזים למדרשים‪ .‬בעת קליטת הפיוטים הללו נדרש השומע‬ ‫לשני תהליכים מנוגדים‪ :‬מצד אחד‪ ,‬לממש את ידיעותיו על ההקשר המקראי של‬ ‫הפסוקים שבגופי המחרוזות‪ ,‬ואף להרחיבו באמצעות דברי מדרש‪ ,‬על דרך‬ ‫השיבוץ הטעון המרחיב; ומצד שני — בעיקר בסיומות המקראיות — להתנתק‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫עמד על כך פליישר‪ ,‬אזהרות )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(6‬עמ' ‪.69‬‬ ‫על התבניות הספרדיות המחודשות )כשירים קלסיים שקולים‪ ,‬שירי אזור או שירים‬ ‫מעין אזוריים(‪ ,‬ראו פליישר‪ ,‬שירת הקודש )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(2‬עמ' ‪ .356-340‬אבל חלקים‬ ‫חשובים ממערכות היוצר‪ ,‬רוב חלקי הקרובות וכן סדרי העבודה נכתבו גם בספרד‬ ‫בתבניות ארכאיות; ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.375-370‬‬ ‫תיאור תבניתי של פיוטים אלה ראו אצל ע' פליישר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.394-388 ,380-279‬‬ ‫יש לציין שכל סוגי הפיוט הנזכרים כאן יסודם במורשת המזרחית‪ ,‬להוציא המסתג'אב‬ ‫שהוא אמנם חידוש ספרדי אך הוא מופיע בתוך הקרובות וכתוב ללא משקל‪ ,‬בתבנית‬ ‫דומה לפיוטי המי כמוכה‪ ,‬בצירוף פסוק העומד בראשו ומשמש כריפרין )שם‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.(380-379‬‬ ‫סדרי העבודה הספרדיים‪ ,‬למן סדרו של ר' יוסף אבן אביתור‪ ,‬כתובים בתבנית‬ ‫מסובכת ביותר הכוללת גם שרשור רגיל וגם שרשור הפוך‪ .‬ראו תיאורה שם‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ .384 ,382-381‬תבניות הרהיטים משתנות מפיוט לחברו‪ ,‬אך גם בהם ניכרת לעתים‬ ‫וירטואוזיות צורנית בולטת‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫שולמית אליצור‬ ‫מהמשמע המקורי של הפסוקים ולהצליח לעמוד על המשמעות החדשה שהמשורר‬ ‫העניק להם‪ 36.‬ההבדל בין שיטות השיבוץ הסותרות‪ ,‬וקיומן זו ליד זו‪ ,‬ממחיש‬ ‫מצד אחד את גודל השפעת המסורת המזרחית על הפיוט הספרדי‪ ,‬אך מצד שני‬ ‫מדגים את ההבדל בין שיבוץ המופיע מתוך בחירתו החופשית של הפייטן והופך‬ ‫לחלק מן המרקם הלשוני של השיר‪ ,‬לבין הענקת משמעויות חדשות לפסוקי‬ ‫סיומות משום דוחק השיר‪.‬‬ ‫בעקבות שלמה אבן גבירול הלכו גם פייטני ספרד המאוחרים יותר‪ ,‬וגם אם‬ ‫לעתים הרחיבו מעט את השימוש בשיבוצים מתואמים ושוני הוראה וחרגו‬ ‫מתחום הסיומות המקראיות‪ 37,‬לא עשו זאת אלא לעתים רחוקות יחסית‪ .‬מתברר‬ ‫שגם הם‪ ,‬אף על פי שכבר גילו את האפשרות לנצל את השיבוצים המתואמים‬ ‫ליצירת חידודים‪ ,‬לא רדפו אחריהם במרבית שיריהם‪ ,‬והשתמשו בהם בעיקר‬ ‫מחמת אילוצים טכניים‪ .‬גם בחלקים גדולים של שירת הקודש בספרד‪ ,‬כמו אצל‬ ‫ר' פינחס הכהן‪ ,‬לא נוצלו אפוא שיבוצים אלה לשם חידודים חריפים‪ ,‬והפייטנים‬ ‫נזקקו להם קודם כול כדי לפתור בעיות תבנית‪.‬‬ ‫מובן שאין הדברים אמורים כאן אלא דרך כלל‪ .‬שיבוצים מתואמים מעניינים‬ ‫מצויים בשירת הקודש בספרד גם שלא במסגרת סיומות מקראיות‪ ,‬וכפי שיוסבר‬ ‫בסמוך — במקומות מסוימים פייטנים אף מנצלים שיבוצים שוני הוראה חריפים‬ ‫במכוון כדי להוסיף תבלין לשירתם‪ .‬אין הדברים אמורים אלא על הרוב‪ ,‬אך‬ ‫‪ 36‬דיון עקרוני בשיטה‪ ,‬כולל דוגמאות מסדר העבודה של רשב"ג‪ ,‬ראו אצל אליצור‪,‬‬ ‫השיבוץ כצופן )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(3‬עמ' ‪ ,185-283‬ובעיקר בהערה ‪ 41‬שם‪.‬‬ ‫‪ 37‬יש לבדוק בנקודה זו את דרכו האישית של כל פייטן‪ ,‬וכן את הקשר בין סוגי השירים‬ ‫ותבניותיהם לבין השימוש בשיבוצים‪ .‬לשם כך נדרש מחקר מקיף שאין לו מקום כאן‪.‬‬ ‫כדוגמה בלבד אציין את המחרוזת הנאה‪ ,‬מתוך פיוט מי כמוכה של ר' יהודה הלוי הפותח‬ ‫'אלהים בקודש חזיתיך' )ד' ירדן ]מהדיר[‪ ,‬שירי הקדש לרבי יהודה הלוי‪ ,‬כרך ב‪,‬‬ ‫ירושלים תש"ם‪ ,‬עמ' ‪ .(459-451‬בפיוט סיומות מקראיות הנחתמות במילה 'זהב'‪ ,‬וריה"ל‬ ‫מוציא אותן לעתים קרובות ממשמען המקורי על ידי מטפוריזציה )לשיטה ראו אליצור‪,‬‬ ‫שירת החול ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[1‬כרך ג‪ ,‬עמ' ‪ .(405-401‬כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬ארבעת היסודות‬ ‫שמהם מורכב העולם מכונים 'ארבע טבעות זהב'‪ ,‬הצמחייה הססגונית — 'משבצות זהב'‪,‬‬ ‫והשמש עשויה כביכול 'מקשה אחת זהב'‪ .‬אבל גם בגוף המחרוזות באים לעתים שיבוצים‬ ‫מתואמים‪ .‬כזאת היא דרך משל המחרוזת‪' :‬וְהַמַּיִם צִ‪ָL‬ה לִכְנוֹס ‪ /‬וְהַיָּם ָראָה וַיָּנֹס ‪ /‬וַיִּגְֹדּר‬ ‫בְּעַד אְָקיָנוֹס ‪ /‬וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב' )שם‪ ,‬עמ' ‪ .(452‬בצד הסיומת המקראית העוברת‬ ‫מטפוריזציה‪ ,‬ומתארת את החול העוטר את הים כזר זהב‪ ,‬בא כאן לשון הכתוב 'הים ראה‬ ‫וינֹס' )תה' קיד‪ ,‬ג(‪ ,‬המתאר במקור את ים סוף הנקרע לפני ישראל‪ ,‬כחלק מתיאור הים‬ ‫הנסוג בעת הבריאה מפני הצו 'יקוו המים ‪ ...‬ותֵָראֶה היבשה' )בר' א‪ ,‬ט(‪ .‬גם בתיאור‬ ‫בריאת השמש מופיע שיבוץ העובר מטפוריזציה‪ ,‬אך במקרה זה לא שיבוץ מקראי אלא‬ ‫של מקור חז"לי‪ ,‬במילים 'ומנורה קבועה בדרום'; לשון 'ומנורה בדרום' מתאר בתלמוד‬ ‫)בבלי יומא כא ע"ב( את מקומה של המנורה במקדש; בפיוט המנורה היא השמש הנראית‬ ‫בספרד )כביתר חצי כדור הארץ הצפוני( כשהיא נוטה לדרום ולעולם לא לצפון‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫השיבוץ החידודי‬ ‫דומה שיש בהם כדי להסביר מעתה את ההבדל בין שכיחותו הרבה של השיבוץ‬ ‫המתואם בשירת הקודש לבין הופעותיו הנדירות יחסית בשירת החול‪ :‬בשעה‬ ‫שבשירת הקודש מגבילים עצמם הפייטנים על ידי קישוטי תבנית‪ ,‬מורשת הפיוט‬ ‫המזרחי‪ ,‬כסיומות מקראיות‪ ,‬מילות קבע שרשורים וכיוצא באלו‪ ,‬שירת החול‬ ‫נכתבת באופן חופשי‪ ,‬ללא אילוצים צורניים מן הסוג הזה‪ .‬מגבלה צורנית כמעט‬ ‫יחידה )אם לא נביא בחשבון את החרוז( היא המשקל הכמותי‪ ,‬אך הוא דווקא‬ ‫מציב מחסום בפני שימוש מופרז בשיבוצים בכלל;‪ 38‬שירי הקודש המביאים‬ ‫סיומות מקראיות אינם שקולים כמעט אף פעם במשקלים כמותיים )ופעמים‬ ‫רבות אינם שקולים בשום משקל מדויק(‪ ,‬דבר המאפשר שילוב חופשי יחסית‬ ‫של פסוקים‪ .‬נמצא אפוא שההכרה שהשיבוץ המתואם נולד קודם כול מתוך‬ ‫ניסיון לפתרון בעיות תבנית‪ ,‬מספקת גם תשובה לתפוצתו הרבה בשירת הקודש‬ ‫הספרדית בדיוק במקומות שבהם מתעוררים קשיים דומים‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬גילוי האפקט החידודי של שיבוצים מתואמים ושוני הוראה אִפשר‬ ‫בכל זאת להשתמש בהם לעתים כתבלין מכוון גם בפיוטים‪ ,‬אף אם באופן‬ ‫מוגבל‪ .‬גם כאן הראשון שהכניס את השימוש החידודי בשיבוצים אל שירת‬ ‫הקודש היה ר' שלמה אבן גבירול‪ .‬הוא אמנם פתח רק סדק קטן לשיטה‪,‬‬ ‫והשתמש בה בעיקר בסוגה ייחודית הכתובה בפרוזה מחורזת‪ ,‬היא הבקשה‬ ‫המפוארת‪ ,‬המכונה 'כתר מלכות'‪ ,‬אבל ביצירה מופלאה זו הוא הביא שיבוצים‬ ‫חידודיים באופן מכוון‪ ,‬כאתנחתות קלילות בסופי הקטעים הנשגבים‪ 39.‬יצירה‬ ‫זו — שזכתה לפרסום רב — העניקה כנראה את ההיתר לשימוש בשיבוצים‬ ‫חידודיים גם בשירת הקודש‪ ,‬ושימשה דגם עקרוני להכנסתם גם לסוגי שירה‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫גם לאחר ימי רשב"ג השתמשו פייטני ספרד בשיבוץ החידודי במידה‪ ,‬אבל‬ ‫האפשרות לנצל שיבוצים מתואמים ושוני הוראה כדי ליצור חידודים מפתיעים‬ ‫החלה כבר במהלך המאה האחת עשרה להתפשט אל מחוץ לספרד המוסלמית‪,‬‬ ‫וגם משוררי קטלוניה וצרפת נזקקו לה‪ .‬אבל הם הגבילו את השימוש בה רק‬ ‫לפינה אחת‪ ,‬שבה אכן ניסו להרבות בסיומות מקראיות מתואמות ושונות הוראה‬ ‫בכוונה תחילה‪ ,‬כדי להוסיף תבלין של חריפות ליצירותיהם‪ .‬הכוונה לפיוטים‬ ‫‪ 38‬ראו אליצור‪ ,‬שירת החול )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬כרך ג‪ ,‬עמ' ‪.354-352‬‬ ‫‪ 39‬ראו שירמן‪-‬פליישר )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪ ,333‬בעיקר בהערה ‪ ,409‬וכן פליישר‪,‬‬ ‫אזהרות )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(6‬עמ' ‪ .69‬הדוגמה שהובאה לעיל‪ ,‬סעיף א‪ ,‬לשינוי ההוראה של‬ ‫'תצפנו'‪ ,‬לקוחה מכתר מלכות‪ .‬לדוגמאות נוספות מיצירה זו ראו שירמן‪-‬פליישר‪ ,‬שם‪,‬‬ ‫עמ' ‪.51-50‬‬ ‫‪15‬‬ ‫שולמית אליצור‬ ‫בעלי אופי לימודי–הלכתי‪ :‬פיוטי האזהרות לשבועות‪ ,‬המונים בזו אחר זו את כל‬ ‫תרי"ג המצוות‪ ,‬ובדומה להם הפיוטים שנועדו לסכם את דיני חג הפסח בשבת‬ ‫הגדול או פיוטי הלכה אחרים‪ ,‬הטילו על הציבור קריאה ארוכה של טקסטים‬ ‫מחורזים הרחוקים מלהיות דברי שירה‪ ,‬שאין בהם אלא רשימות של הלכות‪.‬‬ ‫הצבת סיומות מקראיות מתואמות או שונות הוראה בפיוטים הללו מוציאה אותם‬ ‫מחדגוניותם התוכנית ומוסיפה להם ממד של שעשוע באמצעות החידודים החריפים‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬מילא ר' אליהו הזקן‪ ,‬מחשובי פייטני צרפת במאה הי"א‪ ,‬את‬ ‫פיוט האזהרות שלו 'אמת יהגה חכי' בסיומות מן הסוג הזה‪ ,‬מהן בולטות‬ ‫בחריפותן‪ .‬פליישר‪ ,‬שניתח בפירוט את הסיומות הללו‪ ,‬ציין שהופעת השיטה‬ ‫מעידה על היכרות של ר' אליהו הזקן עם יצירותיו של ר' שלמה אבן גבירול‪,‬‬ ‫ככתר מלכות או פיוטי מי כמוכה שלו‪ 40.‬יש לציין שרשב"ג עצמו‪ ,‬באזהרות‬ ‫'אלהיך אש אוכלה' שכתב בתבנית דומה‪ ,‬מתון הרבה יותר בשימושו בסיומות‬ ‫‪41‬‬ ‫המקראיות ואינו רודף בהן אחרי החידודים‪.‬‬ ‫אבל גם פייטני ספרד למדו שיטה זו‪ ,‬וקודם כול דווקא בני ספרד הנוצרית‪:‬‬ ‫בדומה לר' אליהו הזקן‪ ,‬גם ר' יצחק בר ראובן אלברגלוני )יליד ברצלונה(‪,‬‬ ‫שפעל במחצית השניה של מאה הי"א‪ 42,‬כתב אזהרות לשבועות במחרוזות‬ ‫‪ 40‬ראו פליישר‪ ,‬אזהרות )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(6‬עמ' ‪ ,71-67‬ושם )בהערה ‪ (17‬גם ציונים‬ ‫למחקר קודם‪ .‬למהדורת הפיוט ראו י' פרנקל )מהדיר(‪ ,‬מחזור שבועות לפי מנהגי בני‬ ‫אשכנז לכל ענפיהם‪ ,‬ירושלים תש"ס‪ ,‬עמ' ‪ .695-652‬בולטות בו דרך משל הסיומות‬ ‫המציינות את העונשים השונים תוך הוצאת מילות הסיומות ממשמען המקורי‪ ,‬כגון 'סקלו‬ ‫מאבן' )יש' סב‪ ,‬י; פרנקל‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,670‬שורה ‪ (147‬כרמז לעונש סקילה‪ ,‬בהיפוך‬ ‫המשמעות‪ ,‬ואפילו השם הפרטי 'גוי כרתים' )צפ' ב‪ ,‬ה; עמ' ‪ ,673‬שורה ‪ (171‬הרומז‬ ‫לעונש כרת‪ .‬סיומות מקראיות שונות הוראה הן גם‪ ,‬דרך משל‪' ,‬עמו גם רכב' )בר' נ‪ ,‬ט;‬ ‫עמ' ‪ ,679‬שורה ‪ ,(222‬שבמקרא הוא חלק מהפסוק 'ויעל עמו גם רכב גם פרשים'‪ ,‬ואילו‬ ‫בפיוט 'רכב' הופך ממרכבה לחלק מהריחיים )'ולא יחבול ריחים שכב ‪ /‬עמו גם רכב'(;‬ ‫ובדומה‪' ,‬סגור' שבפסוק 'לא יותן סגור' )איוב כח‪ ,‬טו; עמ' ‪ ,679‬שורה ‪ (226‬הופך בפיוט‬ ‫ל'הסגרה'‪ ,‬תוך רמז למצוות 'לא תסגיר עבד אל אֹדניו' )דב' כג‪ ,‬טז(‪ .‬חריפה במיוחד‬ ‫הסיומת 'ובמקום גדולים אל תעמוד' )מש' כה‪ ,‬ו( הרומזת לדין 'ושבת וכסית את צאתך'‬ ‫)דב' כג‪ ,‬יד(‪ ,‬תוך החדרת המשמע העממי של 'גדולים' לכתוב‪.‬‬ ‫‪ 41‬ראו ד' ירדן )מהדיר(‪ ,‬שירי הקדש לרבי שלמה אבן גבירול‪ ,‬כרך שני‪ ,‬ירושלים‬ ‫תשל"ג‪ ,‬עמ' ‪ .391-372‬מאזהרות אלה שרד רק החלק המונה מצוות עשה‪ .‬אפשר למצוא‬ ‫בהן רק לעתים רחוקות סיומות מקראיות מתואמות‪ ,‬וגם בהן השינוי מן המקור המקראי‬ ‫אינו חריף ואין בו כדי ליצור חידוד‪ .‬כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬הפנייה המקראית אל הקב"ה‬ ‫המתארת את הנהגתו בעולם‪' :‬תפתח ידך ישבעון טוב' )תה' קד‪ ,‬כח( הופכת בפיוט )ירדן‪,‬‬ ‫ראש עמ' ‪ (378‬לפנייה אל האדם הנדרש לפתוח את ידו ולתת צדקה לרעבים‪ .‬השינוי‬ ‫ברור‪ ,‬אך האפקט אינו חידודי‪.‬‬ ‫‪ 42‬ראו שירמן‪-‬פליישר )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪ .373-371‬שירמן מדגיש שם את מוצאו‬ ‫הקטלוני של הפייטן‪ ,‬אך מסביר שרוב ימיו הוא חי בספרד המוסלמית‪ .‬הוא נפטר אחרי‬ ‫שנת ‪.1105‬‬ ‫‪16‬‬ ‫השיבוץ החידודי‬ ‫מרובעות החתומות בסיומות מקראיות‪ ,‬הן האזהרות 'אי זה מקום בינה'‪ 43.‬הסיומות‬ ‫המקראיות חידודיות במכוון‪ ,‬וקריאת הפיוט מעלה חיוך מפתיע בסיומן של רוב‬ ‫המחרוזות‪ 44.‬גם ר' יהודה הלוי הלך בדרך זו בפיוטו לשבת הגדול 'אשאלה‬ ‫רשיון שוכן אפדני מרומים'‪ :‬בפיוט מפורטות הלכות הפסח‪ ,‬והסיומות המקראיות‬ ‫החידודיות שבו מפתיעות פעם אחר פעם‪ 45.‬פייטנים מאוחרים יותר שכתבו‬ ‫‪ 43‬י' דוידזון‪ ,‬אוצר השירה והפיוט‪ ,‬א‪-‬ד‪ ,‬ניו–יורק תרפ"ה‪-‬תרצ"ג‪ ,‬א‪ .2620 .‬הפיוט נדפס‬ ‫בספרי תפילה רבים )ראו שם(‪ ,‬אך טרם זכה למהדורה מדעית ולמחקר ממצה‪ .‬דוגמה‬ ‫אחת לשיבוץ מתואם חידודי מתוכו באה אצל שירמן‪-‬פליישר )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪.51‬‬ ‫דיון רחב בסיומות המקראיות המחודדות שבו בא אצל ב' בר–תקוה‪' ,‬קווים לצביונם של‬ ‫פיוטי האזהרות הקאטאלוניים'‪ ,‬מסורת הפיוט א )תשנ"ז(‪ ,‬עמ' ‪.129-119‬‬ ‫‪ 44‬כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬מזכיר ר' יצחק בר ראובן את המעשר הראשון‪ ,‬וברמז למעשר שני‬ ‫ולמעשר עני משתמש בפסוק 'ויצו גם את השני גם את השלישי' )בר' לב‪ ,‬כ(‪ ,‬תוך‬ ‫העברת הכתוב מרועי הצאן של יעקב אל המעשרות; האמור בשעיר החטאת 'הן לא הובא‬ ‫את דמה' )וי' י‪ ,‬יח(‪ ,‬שהמשכו הוא 'אל הֹקדש פנימה'‪ ,‬מוסב על נידה שלא הראתה את‬ ‫כתמי דמה לחכם; תיאור העוסקים בניחוש במילים 'עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו'‬ ‫)הושע ד‪ ,‬יב( הופך לתיאור חיובי של לימוד מוסר ממטה אהרן שפרח; תשובת הקב"ה‬ ‫לאברהם אבינו 'ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים' )בר' יח‪ ,‬כט(‪ ,‬שמשמעה‪ :‬לא אהפוך‬ ‫את סדום בזכות ארבעים הצדיקים‪ ,‬משמשת בפיוט כדברי החוטא הנרתע מלעבור עברה‬ ‫)'לא אעשה'( מפחד ארבעים המלקות )ובדומה בהמשך גם 'אולי ימצאון שם ארבעים'‬ ‫]בר' יח‪ ,‬כח[(; האמור בצדיק‪ ,‬שהקב"ה 'שֹׁמֵר כל עצמותיו‪ ,‬אחת מהנה לא נשברה' )תה'‬ ‫לד‪ ,‬כא( מוסב על איסור שבירת עצם בקרבן פסח; ונשוך הנחש שבפסוק 'והיה כל‬ ‫הנשוך וראה אותו וחי' )במ' כא‪ ,‬ח( הופך בפיוט ללווה )'נשוך'‪ ,‬לשון נשך ותרבית(‬ ‫שחובו נשמט בשנה השביעית‪ .‬ובצד סיומות מקראיות מתואמות רבות נוספות כגון אלו‪,‬‬ ‫באות גם סיומות שונות הוראה חריפות‪ :‬לצבעה הלבן של השאת‪ ,‬הדומה לצמר מלובן‪,‬‬ ‫הוא רומז בלשון 'צאן לבן' )בר' ל‪ ,‬מ(‪ ,‬כאשר 'לבן' שבפסוק הוא שם פרטי; ויבמה‬ ‫המותרת להינשא משום שצרתה קרובת משפחה של היבם )משנה יבמות א‪ ,‬א(‪ ,‬אומרת‬ ‫בפיוט אל חתנה המיועד‪' :‬אל תרחק ממני כי צרה קרובה' )תה' כב‪ ,‬יב(‪ :‬המילים 'צרה‬ ‫קרובה'‪ ,‬שבפנייה אל הקב"ה בתהילים מציינות אסון ופגע הקרבים לבוא ומאיימים על‬ ‫המתפלל‪ ,‬הופכות כאן את משמען‪' :‬צרה' היא אשתו השנייה של הבעל‪ ,‬ו'קרובה' —‬ ‫בעלת קרבת משפחה אל היבם; והמילה 'בשר' שבפסוק 'ומבשרך לא תתעלם' )יש' נח‪,‬‬ ‫ז(‪ ,‬שמשמעה אדם קרוב )שאר בשר(‪ ,‬הופכת לבשר בהמה שנועד לאכילה בדיון באיסור‬ ‫בשר שנתעלם מן העין )על פי בבלי ב"מ כד ע"ב(‪ .‬ראויות לציון סיומות מיוחד מקראיות‬ ‫מתואמות המכילות רמזים אנטי–נוצריים‪ ,‬כגון 'תחת שלוש רגזה ארץ' )מש' ל‪ ,‬כא(‬ ‫המוסב כנגד אמונת השילוש; ולמסית ולמדיח מצטווה הקורא להשיב 'יש אחד ואין שני‬ ‫גם בן ואח אין לו' )קה' ד‪ ,‬ח(‪ ,‬כאשר הזכרת ה'בן' מלמדת שהדברים מכוונים כנגד‬ ‫המסיתים להתנצרות‪.‬‬ ‫‪ 45‬ראו ירדן‪ ,‬שירי הקדש של רבי יהודה הלוי )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(37‬עמ' ‪ .322-315‬כבר‬ ‫הסיומת הראשונה — 'והמה חכמים מחֻכָּמים' )מש' ל‪ ,‬כד(‪ ,‬המכוונת במקור ל'קטני ארץ'‬ ‫כנמלים או שפנים‪ ,‬מוסבת כאן על 'רבותינו'‪ ,‬חכמי ישראל‪ .‬בהמשך מופיע שפע של‬ ‫סיומות מתואמות דומות‪ ,‬כגון הפסוק 'בהעלותך את הנרות' )במ' ח‪ ,‬ב( המוסב מנרות‬ ‫המנורה במקדש לנר של בדיקת חמץ; ושארית ישראל שישעיהו מתבקש להתפלל עליה‬ ‫בפסוק 'בעד השארית הנמצאה' )מל"ב יט‪ ,‬ד( מכוונת לשאריות חמץ שנמצאו לפתע בחג‬ ‫הפסח; וכאלה דוגמאות רבות‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫שולמית אליצור‬ ‫'אזהרות' לפסח המשיכו בדרך זו וכמעט התחרו ביניהם במציאת סיומות חידודיות‬ ‫‪46‬‬ ‫לעטר בהן את פיוטיהם‪.‬‬ ‫פייטני ספרד הכירו אפוא את הפוטנציאל החידודי שבשיבוצים מתואמים‬ ‫ושוני הוראה‪ ,‬אך לא רדפו אחריהם ברוב יצירותיהם‪ :‬הם ידעו להעריך את‬ ‫עצמתה של שירה גדולה‪ ,‬ולהבחין בינה לבין דברי חידוד‪ .‬עם זאת‪ ,‬גם הם ניצלו‬ ‫את האפשרות להוציא מקראות ממשמעם המקורי כדי להתמודד עם סיומות‬ ‫מקראיות שעוררו קשיי תבנית‪ ,‬ואף מצאו דרך חדשה להענקת המשמע החדש‬ ‫לצירופי לשון מקראיים — מטפוריזציה של שיבוצים‪ ,‬תופעה הדורשת דיון‬ ‫נפרד‪ 47.‬שימוש חידודי מכוון במקראות הופיע אצלם‪ ,‬להוציא מקרים מיוחדים‬ ‫)כגון 'כתר מלכות'(‪ ,‬בעיקר כתבלין בפיוטים בעלי אופי הלכתי‪.‬‬ ‫ה‪ .‬שירת הקודש בפרובנס‬ ‫בניגוד לפייטני ספרד‪ ,‬פייטני פרובנס במאה הי"ב והי"ג 'גילו' את הסיומות‬ ‫המקראיות החידודיות — גם המתואמות וגם שונות ההוראה — וראו בהן קישוט‬ ‫רצוי ואף מועדף לשירתם‪ .‬עיון בפיוטי ר' יצחק השנירי‪ ,‬ר' יהוסף האזובי‬ ‫וחבריהם מגלה שהם כמעט רודפים אחרי סיומות מקראיות חידודיות‪ ,‬לעתים‬ ‫נועזות ביותר‪ :‬אלה מופיעות אצלם בכל הקשר‪ ,‬ואף פינה בפיוטיהם איננה ריקה‬ ‫מהן‪ .‬ר' יצחק השנירי אינו נרתע מלקשט בסיומות שונות הוראה אפילו את‬ ‫הקטעים המקבריים ביותר בתוכחה מלאה כובד ראש‪ ,‬ותיאור התפוררות המת‬ ‫‪ 46‬אוסף של פיוטים על הלכות פסח קובץ בספרו של משה אהרוני‪ ,‬פיוטי הלכה ומנהג‬ ‫לחג הפסח‪ .‬סיומות מקראיות חידודיות באות שם בפיוטים 'אמרת ה' צרופה' לר' זרחיה‬ ‫הלוי בעל המאור‪ ,‬מחשובי פייטני פרובנס במאה הי"ב; 'את מועדי ה'' לר' קלונימוס‬ ‫הנשיא )פרובנס‪ ,‬המאה הי"ג(; 'אבארה הלכות חג הפסח' לר' נתן בר' יוסף החזן )חי‬ ‫כנראה במאה הי"ד‪ ,‬בפרובנס או בקטלוניה(; ו'אבארה ברון פצחי' לר' אליהו בן שאול‬ ‫הלוי )פייטן בלתי ידוע‪ ,‬כנראה גם הוא בן המאה הי"ד(‪ .‬בפיוטים נוספים הנדפסים שם‪,‬‬ ‫רובם קדומים יותר‪ ,‬אין סיומות מקראיות‪ .‬הסיומות החידודיות אצל פייטני פרובנס אינן‬ ‫מיוחדות לפיוטים העוסקים בהלכות‪ :‬כפי שיוסבר בסמוך‪ ,‬הן מופיעות בפיוטים רבים‬ ‫נוספים‪ .‬למרות זאת ראוי לציין את החריפות שבסיומות שונות ההוראה ב'אזהרות' לפסח‬ ‫של פייטני פרובנס‪ .‬כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬מגנה ר' זרחיה הלוי את האוכל מצה בערב פסח‪,‬‬ ‫שחז"ל המשילוהו 'כבא על ארוסתו בבית חמיו' )ירושלמי פסחים י‪ ,‬א‪ ,‬דף לז ע"ב‬ ‫]מהדורת האקדמיה ללשון העברית‪ ,‬עמ' ‪ ,554‬שורה ‪ ,([36‬באמצעות הפסוק 'אוהב פשע‬ ‫אוהב מצה' )מש' יז‪ ,‬יט(‪ ,‬ש'מצה' בו היא לשון מריבה; ואת הדרישה ללוש את המצה‬ ‫ב'מים שלנו' )בבלי פסחים מב ע"א(‪ ,‬כלומר שעבר עליהם לילה מעת שאיבתם‪ ,‬הוא‬ ‫מתאר בפסוק 'לאמר לנו המים' )בר' כו‪ ,‬כ(‪ ,‬שבו 'לנו' משמעו 'שלנו'‪.‬‬ ‫‪ 47‬על מטפוריזציה של שיבוצים ראו אליצור‪ ,‬שירת החול )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬כרך ג‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ .412-401‬התופעה שכיחה בשירת הקודש‪ ,‬ושוב קודם כול בסיומות המקראיות שבפיוטי‬ ‫מי כמוכה ודומיהם‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫השיבוץ החידודי‬ ‫בקבר מלווה בסיומות כגון 'פגעתי את סס' )במקור — יש' סד‪ ,‬ד — 'את שש'‪,‬‬ ‫אדם שמח‪ ,‬ובשיר 'סס'‪ ,‬התולע המכרסם את הגופה(‪ ,‬והמת זועק מתוך קברו‬ ‫'ועתה ירום ראשי'‪ ,‬כלשון הכתוב בתה' כז‪ ,‬ו — אך 'ירום' אינו עוד לשון‬ ‫רוממות אלא הימלאות ברימה‪ 48.‬סיומות מקראיות מתואמות ושונות הוראה‬ ‫מופיעות אצל ר' יהוסף האזובי בפיוטי זולת אֶפּיים ומקיפים‪ .‬בתיאור מתן תורה‬ ‫בזולת 'אגיד חסדי האל'‪ 49,‬מכונה הר סיני 'מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע'‪:‬‬ ‫במקורו )אס' ד‪ ,‬ג( 'המלך' הוא אחשורוש ודברו ו'דתו' הם האיגרות המצוות‬ ‫להשמיד את היהודים; ואילו בפיוט 'המלך' הוא הקב"ה ו'דתו' היא התורה‪ .‬גם‬ ‫הפסוק 'להראות העמים והשרים את יפיה' )שם א‪ ,‬יא(‪ ,‬העוסק בוושתי המלכה‪,‬‬ ‫‪50‬‬ ‫מוסב בו על התורה; ובדומה גם בהמשך הפיוט ובזולתות האחרים של האזובי‪.‬‬ ‫גם פייטנים פרובנסליים אחרים הרבו להשתמש בשיבוצים מתואמים או שוני‬ ‫הוראה‪ ,‬בעיקר במסגרת הסיומות המקראיות‪ 51.‬הקישוט שפייטני ספרד הגדולים‬ ‫ראו בו תבלין שיש להוסיפו לשירים במידה הפך אצל פייטני פרובנס למרכיב‬ ‫מרכזי והשתלט על יצירותיהם‪.‬‬ ‫ו‪ .‬שירת הקודש באשכנז ובצרפת‬ ‫כפי שהוסבר קודם‪ ,‬פייטני צרפת 'גילו' את השיבוץ החידודי כבר במאה הי"א‪,‬‬ ‫אך השימוש בו היה מוגבל לפיוטים בעלי אופי הלכתי‪ .‬בצד האזהרות של ר'‬ ‫אליהו הזקן‪ ,‬מצויות סיומות מקראיות מן הטיפוס הזה גם בפיוטי זולת במעריב‬ ‫העוסקים בענייני הלכה‪ .‬כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬במעריב לסוכות של ר' שמחה בר יוסף‬ ‫טוב עלם‪' ,‬אתנה צדקות אל בעמי'‪ ,‬משולב הזולת 'אעידה בלהק מכתם' המסכם‬ ‫‪48‬‬ ‫‪49‬‬ ‫‪50‬‬ ‫‪51‬‬ ‫הדוגמאות מתוך הפיוט 'יחידה החטאה'; ראו ב' בר–תקוה‪ ,‬פיוטי יצחק השנירי‪,‬‬ ‫רמת–גן תשנ"ו‪ ,‬עמ' ‪ .155-150‬שיבוץ מתואם נוסף הבא אצלו בהקשר קודר הוא דרך‬ ‫משל 'עת להשליך אבנים' )קה' ג‪ ,‬ה(‪ ,‬המוסב בפיוט 'נשמת הדופים' על 'יום ההסגר' שבו‬ ‫נרגמו בתי היהודים באבנים )שם‪ ,‬עמ' ‪.(236‬‬ ‫שירמן‪ ,‬השירה העברית בספרד ובפרובאנס‪ ,‬חלק שני )כרך ג(‪ ,‬עמ' ‪ ;348-344‬ב'‬ ‫בר–תקוה‪ ,‬סוגים וסוגיות בפיוט הפרובנסלי והקטלוני‪ ,‬באר–שבע תשס"ט‪ ,‬עמ' ‪.192-185‬‬ ‫לדיון בשיבוצים המתואמים ושוני ההוראה בפיוט ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.193‬‬ ‫בר–תקוה‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.208-176‬‬ ‫ראו דרך משל את הפסוק 'לו שקול ישקל' )איוב ו‪ ,‬ב(‪ ,‬שהמשכו במקור 'כעסי'‪,‬‬ ‫המשמש בקדושתא 'יונה בצלמון' של ר' יצחק בר זרחיה )אבי בעל המאור( במשמע‪:‬‬ ‫הלוואי שייבנה בית המקדש ואחזור לתת מחצית השקל )בר–תקוה‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪;(222‬‬ ‫ובקדושתא 'ירח למועדים'‪ ,‬בפסוק 'ותפתח וַתְִּראֵה‪ L‬את הילד' )שמ' ב‪ ,‬ו( המספר על בת‬ ‫פרעה שפתחה את התיבה וראתה את משה‪ ,‬הופך הפייטן את 'וַתְִּראֵה‪ 'L‬ל'וַתְַּראֵה‪,'L‬‬ ‫ומשמעו החדש הוא‪ :‬הקב"ה הראה למשה את מולד הלבנה )'הילד'; שם‪ ,‬עמ' ‪.(235‬‬ ‫‪19‬‬ ‫שולמית אליצור‬ ‫את הלכות הסוכה‪ 52.‬מחרוזותיו דו–טוריות‪ ,‬והן נחתמות בסיומות מקראיות‬ ‫מחודדות‪ ,‬מהן חריפות במיוחד‪ .‬כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬את הגובה המינימלי של‬ ‫הסוכה — עשרה טפחים — מבטא הפייטן בלשון הפסוק 'ימצאון שם עשרה' )בר'‬ ‫יח‪ ,‬לב(‪ ,‬המכוון במקור לעשרה צדיקים; ולציון דין 'תעשה ולא מן העשוי'‬ ‫)בבלי סוכה יא ע"ב ועוד( הוא בוחר במילים 'ואת העשוי'‪ ,‬שאינן אלא קטע‬ ‫מהפסוק 'פֹקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים' )שמ' ג‪ ,‬טז(‪ .‬כמה‬ ‫מחרוזות אף נחתמות בסיומות שונות הוראה‪ :‬לשון 'אם חבֹל תחבֹּל' )שמ' כב‪,‬‬ ‫כה(‪ ,‬שבמקור עניינו נטילת משכון‪ ,‬משמש לציון עשיית חבילות של קש וזרדים‬ ‫)השווה משנה סוכה א‪ ,‬ה(‪ ,‬ולתיאור סוכה שחמתה מרובה מצילתה )שם א‪ ,‬א(‬ ‫מביא הפייטן את הפסוק 'והצל לא הצלת' )שמ' ה‪ ,‬כג(‪ :‬לשון הצלה שבפסוק‬ ‫הופך בפיוט ללשון צל‪ .‬החידודים כאן מכוונים‪ ,‬ואף צפופים במיוחד משום‬ ‫המחרוזות הקצרות‪ .‬עם זאת‪ ,‬השיבוץ החידודי אינו יוצא מתחום פיוטי ההלכה‪.‬‬ ‫פייטני אשכנז הקדומים לא הכירו את השיבוץ החידודי‪ :‬דרכם בכתיבת‬ ‫הפיוטים הייתה מושפעת באופן מכריע מפיוטים ארץ ישראליים קלסיים‪ ,‬ובראשם‬ ‫פיוטי ר' אלעזר בירבי קליר‪ ,‬שבהם שימשו שברי פסוקים כרמזים למדרשים‪,‬‬ ‫וניתוק הפסוקים מהקשרם המקורי היה כמעט בלתי אפשרי‪ .‬אבל במרוצת‬ ‫השנים — וכנראה בהשפעת פיוטים מספרד או מצרפת — למדו גם באשכנז את‬ ‫הפוטנציאל החידודי שבשיבוצים מתואמים ושוני הוראה‪ 53:‬פייטני אשכנז במאה‬ ‫השתים–עשרה תיבלו בהם את פיוטיהם לעתים קרובות‪ .‬גם אצלם הוגבל השימוש‬ ‫באמצעי זה בעיקר לסיומות מקראיות‪ ,‬אם כי כפעם בפעם אפשר למצוא שיבוצים‬ ‫‪54‬‬ ‫חידודים כשהם משולבים גם במרקם של יתר טורי השירים‪.‬‬ ‫השיבוצים החידודיים אינם מוגבלים בפיוטי אשכנז מהמאה הי"ג לפיוטי‬ ‫הלכה‪ .‬הם מופיעים בפיוטים מסוגים שונים‪ ,‬ובעיקר בסוגי הפיוטים שהיו‬ ‫פופולריים במיוחד באותם ימים‪ :‬הסליחות והקינות‪ .‬כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬בעקדה‬ ‫‪ 52‬ראו ד' גולדשמידט וי' פרנקל‪ ,‬מחזור סוכות‪ ,‬שמיני עצרת ושמחת תורה לפי מנהגי‬ ‫בני אשכנז לכל ענפיהם‪ ,‬ירושלים תשמ"א‪ ,‬עמ' ‪ .50-48‬זולת דומה ראו גם שם‪ ,‬עמ'‬ ‫‪) 55-52‬אצל פייטן אשכנזי מאוחר יותר(‪.‬‬ ‫‪ 53‬עמד על כך פליישר‪ ,‬אזהרות )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(6‬עמ' ‪.70-69‬‬ ‫‪ 54‬ראו דרך משל את פתיחת פיוטו של ר' אפרים מרגנשבורג 'אסיר אלקנה אביאסף' —‬ ‫במקרא שלושה שמות פרטיים של בני קורח )שמ' ו‪ ,‬כד( — היוצרים משפט משמעותי‪:‬‬ ‫את עם ישראל‪ ,‬האסיר בגלות‪ ,‬האל קנה לו ו'אבי'‪ ,‬כינוי נוסף לאל‪ ,‬אסף אותם אליו‬ ‫)א"מ הברמן‪' ,‬פיוטי רבינו אפרים ב"ר יצחק מרגנשבורק'‪ ,‬ידיעות המכון לחקר השירה‬ ‫העברית ד ]תחר"ץ[‪ ,‬עמ' קכז(‪ .‬יש לציין שר' אפרים למד בצעירותו בצרפת‪ ,‬וסביר‬ ‫ששם התוודע לשיבוצים החידודיים‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫השיבוץ החידודי‬ ‫המפורסמת 'אם אפס רובע הקן' לר' אפרים מרגנשבורג‪ 55‬מסתיימות רוב המחרוזות‬ ‫בסיומות מתואמות או שונות הוראה‪ ,‬למן המחרוזת הראשונה הנחתמת במילים‬ ‫'יש לנו אב זקן' )בר' מד‪ ,‬כ(‪ ,‬המכוונות במקרא ליעקב ובפיוט מוסבות אל‬ ‫אברהם ואל זכותו; ועד לסיום הפיוט בפסוק 'פני הצאן אל עֹקד' )בר' ל‪ ,‬מ(‪,‬‬ ‫העוסקות במקור בצאנו של יעקב ובצבעם‪ ,‬אך בפיוט 'הצאן' הוא עם ישראל‬ ‫התולה את תקוותו בזכות ה'עֹקד' — הוא יצחק שנעקד‪ .‬גם אופיין הקודר של‬ ‫הקינות‪ ,‬ואפילו כאלו שנכתבו בעקבות גזרות קשות‪ ,‬לא מנע את הפייטנים‬ ‫‪56‬‬ ‫מלחתום את מחרוזותיהן בשיבוצים מתואמים ושוני הוראה‪.‬‬ ‫שימוש ייחודי לפייטני מרכז אירופה הוא החלפת הסיומות המקראיות בשיבוצים‬ ‫שמקורם בספרות חז"ל‪ ,‬ובעיקר במשנה‪ .‬אלו מופיעים דרך משל בעקדה של ר'‬ ‫ברוך ממגנצא 'בנין המזבח אם נהרס'‪ 57:‬המחרוזת הראשונה נחתמת בה‪ ,‬במקום‬ ‫בסיומת מקראית‪ ,‬בלשון 'לְבִנְיַן אָב הַסָּת‪L‬ם וְהַמְפָֹרשׁ'‪' :‬בניין אב' הוא מן המידות‬ ‫שהתורה נדרשת בהן ושכיח בספרות חז"ל‪ ,‬ו'ילמוד סתום מן המפורש' גם הוא‬ ‫מכללי ההלכה המצויים‪ .‬אך בפיוט אין מדובר בכללי הלכה‪' :‬בניין אב' הוא‬ ‫המזבח שבנה אברהם אבינו בעת העקדה‪ ,‬ו'הסתום והמפורש' מכוון כנראה‬ ‫לסיפור העקדה המפורש בתורה ולמשמעו הנסתר או לשכר המובטח עליו‪ ,‬שרק‬ ‫הקב"ה יודעו‪ .‬גם בהמשך הפיוט מחליפים ביטויים הלכתיים ממקורות חז"ל כמה‬ ‫מהסיומות המקראיות‪ ,‬כגון 'וְיָצָא לִדּוֹן בַָּדּבָר הֶחָָדשׁ'‪' ,‬כְּעוֹלַת יָחִיד וְעוֹלַת צִבּ‪L‬ר'‬ ‫ועוד‪ .‬כל אלו מוצאים מפשוטם ומקבלים בפיוט משמע חדש‪ .‬אפילו שלא במקום‬ ‫‪58‬‬ ‫סיומת מקראית הביאו לעתים פייטני אשכנז שיבוצים תלמודיים חידודיים חריפים‪.‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪56‬‬ ‫‪57‬‬ ‫‪58‬‬ ‫הברמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' קמא‪-‬קמו‪.‬‬ ‫ראו דרך משל את הקינה של ר' אפרים מבונא 'איכה ישבה בדד עגונה' )א"מ הברמן‪,‬‬ ‫'פיוטי רבי אפרים ב'ר יעקב מבונא'‪ ,‬ידיעות המכון לחקר השירה העברית ז ]תשי"ח[‪,‬‬ ‫עמ' ‪ .(231-227‬סיומות מקראיות מתואמות מופיעות אצלו גם בזולת 'כסא אדונינו מה‬ ‫אדיר שמך' שבמעריב 'כסא אורי וישעי' )שם‪ ,‬עמ' ‪ ;223-221‬הסיומות מסייעות שם‬ ‫להתמודד עם מגבלות תבניתיות(; בסליחה 'אמנה אנכי חטאתי' )שם‪ ,‬עמ' ‪;(249-243‬‬ ‫בסליחה 'אני בחסדך אבוא ביתך' )שם‪ ,‬עמ' ‪ ;256-254‬יש לשים לב במיוחד לסיומת‬ ‫'לבֹלע את יונה' ]יונה ב‪ ,‬א[‪' :‬יונה' במקור הוא יונה הנביא‪ ,‬ובפיוט — כינוי לכנסת‬ ‫ישראל שאויביה מבקשים לכלותה(; ובעקדה 'את אבותי אני מזכיר' )שם‪ ,‬עמ' ‪.(268-264‬‬ ‫א"מ הברמן‪' ,‬פיוטי רבינו ברוך בר שמואל ממגנצא'‪ ,‬ידיעות המכון לחקר השירה‬ ‫העברית ו )תש"ו(‪ ,‬עמ' קיט‪-‬קכא‪.‬‬ ‫ראו דרך משל בסליחה 'אני עבדך בן אמתך' לר' אפרים מבונא )הברמן ]לעיל‪ ,‬הערה‬ ‫‪ ,[56‬עמ' ‪ :(260-256‬המונח ההלכתי 'אין איסור חל על איסור' )בבלי פסחים לה ע"ב‬ ‫ועוד( משובץ )בשורה ‪ (11‬בהשמטת 'אין' שבראשו‪ ,‬ובמשמע החדש‪ :‬עם ישראל הנתון‬ ‫במאסר הגלות נאסר שוב ושוב בידי אויביו; ולשון 'לא קרב המתיר כמצוותו' )משנה‬ ‫זבחים ב‪ ,‬ד ועוד(‪ ,‬הלקוח מדיני קרבנות‪ ,‬מקבל )בשורה ‪ (15‬את המשמע‪ :‬לא התקרב‬ ‫‪21‬‬ ‫שולמית אליצור‬ ‫מצמרר במיוחד השימוש בשיבוצים מן המשנה בקינות על פרעות‪ .‬בשלב של‬ ‫גזרות תתנ"ו עדיין לא היה השימוש בשיבוצים מתואמים שכיח‪ 59,‬אך בפיוטי‬ ‫הגזרות המאוחרים יותר יש לא מעט סיומות מקראיות מתואמות‪ 60.‬בקינה 'אשיחה‬ ‫במר יגוני' מחליף ר' אפרים מבונא חלק מהסיומות המקראיות בשיבוצים מן‬ ‫המשנה‪ ,‬ומחיל על ההרוגים דינים האמורים בעיקר בשחיטת בהמות והעלאת‬ ‫קרבנות‪ ,‬כגון 'הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטים' )על פי משנה חולין‬ ‫א‪ ,‬ב(‪ ,‬המוסב על הגויים הטובחים ביהודים; בפי האויבים המנאצים את ישראל‬ ‫מושמת לשון המשנה 'תעובר צורתו ויצא לבית השרפה' )שקלים ז‪ ,‬ג(; הם‬ ‫‪61‬‬ ‫מכונים 'אבות נזיקים ‪ ...‬המבעה והמבעיר' )משנה בבא קמא א‪ ,‬א(; ועוד‪.‬‬ ‫מהלך ייחודי נוסף‪ ,‬הנדיר יחסית אצל פייטני ספרד ופרובנס ומצוי לעתים‬ ‫אצל פייטני אשכנז‪ ,‬הוא הטלת שינוי קל בפסוק המשובץ‪ ,‬כדי להתאימו להקשר‬ ‫החדש‪ :‬אחת המילים שבסיומת המתואמת מוחלפת במילה בעלת צליל דומה‪ ,‬וכך‬ ‫נוצר החידוד‪ .‬כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬משתמש ר' אפרים מרגנשבורג בסליחה 'אלהים ה'‬ ‫חילי' כסיומת מקראית בפסוק 'כי תראה עֹרם וכסיתו' )יש' נח‪ ,‬ז(‪ ,‬אך משנה את‬ ‫המילה 'עֹרם' ל'עוון'‪ ,‬ופונה אל הקב"ה בבקשה‪' :‬כי תראה עוון — וכיסיתו'‪,‬‬ ‫כלומר‪ :‬התעלם ממנו; ובהמשך‪ ,‬תוך ניצול הפסוק 'מתן בסתר יכפה אף' )מש'‬ ‫כא‪ ,‬יד(‪ ,‬הוא יוצר את הסיומת‪' :‬לשטן בסתר יכפה'‪ ,‬שמשמעה‪ :‬הקב"ה יסתיר‬ ‫‪62‬‬ ‫ויסלק את השטן‪.‬‬ ‫פייטני אשכנז המאוחרים‪ ,‬כמותם כפייטני פרובנס‪ ,‬לא ראו אפוא בשיבוץ‬ ‫החידודי 'תבלין' קליל שאינו מתאים ליצירות המשדרות כובד ראש‪ ,‬אלא קישוט‬ ‫שנאה להשתמש בו כמעט בכל מקום‪ .‬בדרכיהם המיוחדות הם אף הביאו את‬ ‫השיבוץ החידודי למחוזות חדשים‪ .‬עם זאת‪ ,‬הם לא רדפו אחרי השיבוצים‬ ‫החידודיים‪ ,‬גם אם השתמשו בהם כפעם בפעם‪.‬‬ ‫‪59‬‬ ‫‪60‬‬ ‫‪61‬‬ ‫‪62‬‬ ‫ולא הגיע המשיח העתיד להתיר את ישראל ממאסרם בגלות‪ .‬ההקשר קודר‪ ,‬אבל‬ ‫החידודים חריפים‪ ,‬והשומעים — שהיו אמונים על המשנה והתלמוד — ודאי התפעלו מהם‪.‬‬ ‫ראו א' גרוס וא' פרנקל‪ ,‬פיוטי גזרות תתנ"ו‪ ,‬הנובר ‪ .2016‬סיומות מקראיות מתואמות‬ ‫נדירות יחסית בקובץ זה‪ ,‬וגם כשהן מופיעות אין להן אפקט חידודי‪ .‬ראו דרך משל את‬ ‫הסליחה 'אלהים יראה לו שה פזורה' )שם‪ ,‬עמ' ‪ :(379-369‬סיומות מתואמות אחדות‬ ‫באות שם בעיקר משום תבניתו של השיר‪ ,‬שכל מחרוזת בו נחתמת בפסוק המסתיים‬ ‫ב'אלהים'‪.‬‬ ‫ראו בפיוטים שנכתבו בעקבות גזרות שונות אחרי מסע הצלב השני‪ ,‬שהדפיס א"מ‬ ‫הברמן‪ ,‬ספר גזרות אשכנז וצרפת‪ ,‬ירושלים תשל"א‪ ,‬עמ' קלז‪-‬רמז‪.‬‬ ‫הברמן )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(56‬עמ' ‪.263-260‬‬ ‫ראו במהדורת הברמן )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(54‬עמ' קמו‪-‬קמז‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫השיבוץ החידודי‬ ‫ז‪ .‬ספרות המקאמה בספרד הנוצרית ובפרובנס‬ ‫הסיפורת המחורזת שנכתבה בספרד הנוצרית ובפרובנס‪ ,‬בעיקר בראשיתה‪,‬‬ ‫נועדה במידה רבה לשעשע‪ .‬כותבי המקאמות ביקשו לבדר ולהצחיק את שומעיהם‪,‬‬ ‫והם עשו זאת פעמים רבות — בעקבות מסורת המקאמה הערבית — על ידי‬ ‫עלילות סיפוריות מפתיעות ותיאורי גיבורים 'שובבים' ואף נוכלים‪ .‬אבל הם לא‬ ‫הסתפקו בהומור הנוצר מכוח העלילה‪ .‬הם ביקשו שלא רק העלילה הכללית‬ ‫תגרום לבידור ולהנאה‪ ,‬אלא גם כל קטע וקטע ביצירותיהם ישעשע את הקוראים‬ ‫או השומעים‪ ,‬ופנו להומור הנוצר מכוח הלשון‪ .‬לשם כך הם כמו 'גילו' מחדש‬ ‫את הפוטנציאל הגלום בשיבוץ החידודי‪ ,‬ושילבו במקאמות שפע של שברי‬ ‫פסוקים מפתיעים‪ ,‬מתואמים ושוני הוראה‪ 63.‬העובדה שהיצירות כתובות בפרוזה‬ ‫מחורזת הקלה על שילוב הפסוקים‪ ,‬שוב משום היעדר מחסום המשקל שעמד‬ ‫בפניהם ביצירות הקלסיות‪ .‬מרקם השיבוצים המתואמים ושוני ההוראה לעתים‬ ‫צפוף מאוד‪ ,‬והטקסט כולו נקרא כמין כתב חידה שכדי להפיק ממנו את מלוא‬ ‫ההנאה יש לחשוף פעם אחר פעם את מקורותיו ולגלות את השימושים המפתיעים‬ ‫שלהם בהקשר החדש‪ .‬המרקם הצפוף של השיבוצים החידודיים בחיבור כ'מנחת‬ ‫יהודה שונא הנשים' של יהודה בן שבתי או ב'תחכמוני' ליהודה אלחריזי יוצר‬ ‫אפקט הומוריסטי חריף בעצם לשונם של הטקסטים‪ ,‬מעבר לסיטואציות העלילתיות‬ ‫המבדחות הכלולות בהם‪ .‬כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬מתאר יהודה אבן שבתי את אספת‬ ‫הנשים החוששות שלא ימצאו להן בעל‪:‬‬ ‫וַתַּעַל שַׁוְעָתָן לֵאמֹר‪ ,‬מַה לַּעֲשׂוֹת לָאִישׁ אֲשֶׁר שֹׁד וָשֶׁבֶר הִנְחִילָנ‪ / L‬אֲשֶׁר‬ ‫כִּלָּנ‪ +‬וַאֲשֶׁר ִדּמָּה לָנ‪ / +‬הִנֵּה נוְֹדעָה חְֶרפָּתֵנ‪L L‬מַעֲלָלֵינ‪ / L‬וְאֵין אִישׁ בָּאֶָרץ‬ ‫לָבוֹא עָלֵינ‪ / +‬כִּי מִי ה‪+‬א זֶה עַָרב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלֵינ‪ / +‬וַיִּתְּנֵנ‪ L‬לַחֲָרפוֹת ‪/‬‬ ‫תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּת‪+‬לוֹת הַיָּפוֹת ‪ /‬כָּל בַּת אָבַד פְִּרי מַטָּעָהּ ‪ /‬בְּת‪+‬לָה וְאִישׁ ֹלא‬ ‫יְָדעָהּ ‪ /‬הִנֵּה זֶַרח שָׂמָנ‪ L‬לְמוָֹרא וָפַחַד ‪ /‬וְהֶחֱזִיק‪ +‬שֶׁבַע ָנשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד ‪/‬‬ ‫ְדּעֶינָה ‪ְL‬ראֶינָה כִּי ָרעַתְכֶן ַרבָּה ‪ /‬כִּי כָל בְּת‪L‬לָה סוֹגֶֶרת ‪+‬מְסֻגֶֶּרת אֵין יוֹצֵא‬ ‫‪64‬‬ ‫וְאֵין בָּא ‪.‬‬ ‫‪ 63‬על ספרות המקאמה בכללה ראו ש"ד גויטיין‪' ,‬המקאמה והמחברת'‪ ,‬מחברות לספרות‪,‬‬ ‫ה )תשי"א(‪ ,‬עמ' ‪ ;46-26‬פגיס‪ ,‬חידוש ומסורת )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪ ;212-199‬שירמן‪,‬‬ ‫תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית וכו' )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(6‬עמ' ‪ .100-93‬בהמשך‬ ‫הספרים באים תיאורים מפורטים של חיבורים עבריים מסוג המקאמה‪.‬‬ ‫‪ 64‬ראו מ' הוס‪' ,‬מנחת יהודה'‪' ,‬עזרת הנשים' ו'עין משפט' — מהדורות מדעיות בלווית‬ ‫מבוא‪ ,‬חילופי גירסאות‪ ,‬מקורות ופירושים‪ ,‬חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה‪,‬‬ ‫ירושלים תשנ"ב‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' ‪ ;73‬י' יהלום‪ ,‬ליבבתיני‪ :‬מחברות אוהבים מימי–הביניים‪,‬‬ ‫ירושלים תשס"ט‪ ,‬עמ' ‪ .109-108‬המקורות למשפטים המודגשים‪ :‬שמ' ב‪ ,‬כג )'ותעל‬ ‫‪23‬‬ ‫שולמית אליצור‬ ‫קטעים מן הסוג הזה שכיחים מאוד בספרות המקאמה‪ ,‬ולעתים הכותבים אף‬ ‫אינם מסתפקים בשיבוצים מתואמים ומצליחים אף להציב שיבוצים שוני הוראה‬ ‫‪65‬‬ ‫חריפים‪.‬‬ ‫אצל המאוחרים שבכותבי המקמות בספרד ובפרובנס חל שינוי דומה לזה‬ ‫שעבר על פייטני אשכנז‪ :‬בניגוד למקאמות שנכתבו סביב מפנה המאה הי"ב‪,‬‬ ‫שבהן רוב השיבוצים מקראיים‪ ,‬הם הרחיבו את מאגר המקורות והשתמשו‬ ‫בשיבוצים שמקורם בספרות חז"ל‪ ,‬ולא נרתעו אפילו מלשבץ משפטים תלמודיים‬ ‫הכתובים בארמית‪ .‬בולט בכך דרך משל קלונימוס בן קלונימוס ביצירתו המפורסמת‬ ‫'אבן בוחן'‪ 66.‬השיבוץ החידודי‪ ,‬אשר בשירת החול בספרד כמעט לא ניתן לו‬ ‫שועתם אל האלהים מן העבודה' — במקור מדובר על בני ישראל במצרים(; אס' ו‪ ,‬ו )'מה‬ ‫לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו'(; שמ"ב כא‪ ,‬ה )'האיש אשר כלנו ואשר דמה‬ ‫לנו' — הוא שאול שהתנכל לגבעונים(; בר' יט‪ ,‬לא )'ואיש אין בארץ לבוא עלינו' —‬ ‫חרדתן של בנות לוט שמא אין עוד אדם בעולם(; יר' ל‪ ,‬כא )'כי מי הוא זה ערב את לבו‬ ‫לגשת אלי‪ ,‬נאם יי'(; עמוס ח‪ ,‬יג )'תתעלפנה הבתוֹלת היפות והבחורים בצמא'(; בר' כד‪,‬‬ ‫טז )'בתולה ואיש לא ידעה' — שבחה של רבקה אמנו‪ ,‬ההופך כאן למצב שלילי‪ :‬איש אינו‬ ‫מסכים להתחתן ולכן הנשים נותרות בתולות(; יש' ד‪ ,‬א )'והחזיקו שבע נשים באיש‬ ‫אחד' — במקרה זה ההקשר דומה‪ :‬הנשים מבקשות להינשא ואינן מוצאות די גברים(;‬ ‫יהו' ו‪ ,‬א )'ויריחו סֹגרת ומסֻגרת מפני בני ישראל‪ ,‬אין יוצא ואין בא'; המילים 'אין בא'‬ ‫מקבלות כאן משמע חידודי חריף‪ ,‬מלשון 'לבוא עלינו'(‪ .‬שיבוץ מתואם חריף המכיל גם‬ ‫שינוי מכוון באחת ממילות הפסוק )'ודומן על ראשך אל יחסר' במקום 'ושמן על ראשך‬ ‫על יחסר' ]קה' ח‪ ,‬ט[( נדון אצל שירמן‪-‬פליישר )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪.52‬‬ ‫‪ 65‬לשיבוצים הרבים בקטע מתוך ספר ה'תחכמוני' ראו פגיס‪ ,‬חידוש ומסורת )לעיל‪,‬‬ ‫הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪ ,75-74‬וכן שירמן‪-‬פליישר )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪ ,52-51‬ושם גם דיון‬ ‫בשיבוץ שונה ההוראה )בשתיים ממילותיו( 'ויבוא גם הנצב אחר הלהב'‪ :‬במקור )שו' ג‪,‬‬ ‫כב( מדובר בידית )'הנצב'( ובלהב של החרב‪ ,‬ואילו אלחריזי משתמש במילים ככינוי‬ ‫לטבח‪ ,‬ומשמעו החדש של 'הנצב אחר הלהב' הוא‪ :‬העומד )'הנצב'( מאחורי האש‬ ‫)'הלהב'( שבמטבח‪.‬‬ ‫‪ 66‬לדוגמה‪ :‬בתיאור משתה פורים‪ ,‬באים השיבוצים‪' :‬אל תאמרו מים מים' )בבלי חגיגה‬ ‫יד ע"ב — שם בהקשר של אבני שיש‪ ,‬וכאן כניגוד לשתיית יין(; ובהמשך‪ ,‬תוך עירוב‬ ‫מקורות מקראיים עם קטעי משניות‪' :‬ואשר אחר המים נוטה ‪ /‬כמדקרות חרב בוטה )על‬ ‫פי מש' יב‪ ,‬יח( ‪ /‬ראוי לבֹרח מהם כמי שנשכו כלב שוטה )על פי משנה יומא ח‪ ,‬ו( ‪/‬‬ ‫הקרב קרב אליהם )על פי במ' יז‪ ,‬כח( דמו בראשו )יהושע ב‪ ,‬יט( ‪ /‬הנוגע בם הרי זה‬ ‫מתחייב בנפשו )על פי משנה אבות ג‪ ,‬ד('; ובהמשך הקטע באים גם ביטויים תלמודיים‬ ‫)חלקם בארמית(‪ ,‬כגון 'עד דנפק קיוהא מאֻנֵּהּ' )השווה בבלי סנהדרין ח ע"א ועוד(; 'עד‬ ‫דקפי טחליה' )בבלי שבת קכט ע"א(; 'ודאלים גבר' )על פי בבלי בבא בתרא לד ע"ב‬ ‫ועוד(; 'עד דלא ידע בין הימן למהומן' )על פי בבלי מגילה ז ע"ב( ועוד )קלונימוס בן‬ ‫קלונימוס‪ ,‬אבן בוחן‪ ,‬מהדורת א"מ הברמן‪ ,‬תל–אביב תשט"ז‪ ,‬עמ' ‪ .(31‬שיבוצים כגון‬ ‫אלה שכיחים גם ביתר חלקי הספר‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש להדגיש ש'אבן בוחן' איננה יצירה‬ ‫שנועדה לשעשע‪ :‬מטרתה העיקרית חינוכית‪ ,‬כמטרתן של עוד יצירות בפרוזה מחורזת‬ ‫באותה עת‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫השיבוץ החידודי‬ ‫מקום‪ ,‬הפך בספרות המקאמה לאחד האמצעים הרטוריים המרכזיים והבולטים‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫ח‪ .‬איטליה‪ :‬נתיב חדש במחברות עמנואל הרומי‬ ‫גם כותבי המקאמות באיטליה‪ ,‬ובראשם עמנואל הרומי‪ ,‬חיבבו את השיבוצים‬ ‫החידודיים‪ .‬לשון 'מחברות עמנואל' מלאה בשיבוצים מתואמים‪ ,‬אך דומה שלא‬ ‫היה לו די באלה‪ :‬הוא ייחד לפחות שתי מחברות לשימוש חידודי בפסוקים שלא‬ ‫‪67‬‬ ‫במסגרת שיבוצים בשירים או בתוך הפרוזה המחרוזת‪ .‬המחברת השישית שלו‬ ‫עומדת על דו–שיח כביכול בין אדם השואל שאלות לבין עמנואל העונה על כל‬ ‫אחת מהן בלשון פסוק‪ ,‬הנחרז בלשון השאלה; ואין צורך לומר שרבים מן‬ ‫הפסוקים הללו מקבלים משמע חדש ומחודד מכוח הקשרם בדיאלוג‪ .‬לעתים‬ ‫קרובות בא בהם אף שינוי הוראה חריף של אחת המילים‪ .‬כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬על‬ ‫השאלה מה קורה 'ביום האחד ועשרים' בתשרי‪ ,‬עונה עמנואל‪' :‬עֲָרבָה לו לחם‬ ‫לנערים' )איוב כד‪ ,‬ה( — ערבות המדבר שבפסוק הופכות לצמחי הערבה הנחבטים‬ ‫בהושענא רבה‪ ,‬וה'לחם'‪ ,‬שעניינו אוכל‪ ,‬הופך כנראה ללשון מלחמה‪ ,‬כציון‬ ‫משחק–קרב בין נערים באמצעות הערבות;‪ 68‬על חודש אב מביא עמנואל את‬ ‫הפסוקים 'בן חכם ישמח אב' )מש' י‪ ,‬א( ו'יש לנו אב זקן' )בר' מד‪ ,‬כ(‪ .‬לשאלה‬ ‫'מדוע יעני העם' הוא משיב‪' :‬בדבר בלעם' )במ' לא‪ ,‬טז(‪ :‬השם הפרטי 'בלעם'‬ ‫משנה כאן את משמעו ל'בליעתם'‪ ,‬והתשובה היא‪ :‬האנשים מתרוששים משום‬ ‫שהם מוציאים את הונם על מאכלים לבליעה ולזלילה‪ .‬לשאלה 'מה תאמר לכלב‬ ‫בעת ישמיע בחוץ קולו' עונה עמנואל‪' :‬לנכרי תשיך ולאחיך לא' )דב' כג‪ ,‬כא(‪,‬‬ ‫תוך שינוי הפועל 'תשיך' מעניין נשך ותרבית לנשיכת כלב‪ .‬על השאלה 'מה‬ ‫אומרים הצַיְָקנים' )הקמצנים(‪ ,‬באה התשובה המפתיעה‪' :‬בכל עת יהיו בגדיך‬ ‫לבנים' )קה' ט‪ ,‬ח( — תוך שינוי הוראה חריף של המילה 'לבנים'‪ ,‬מן המשמע‬ ‫המקורי המציין צבע לבן למשמע החדש‪ :‬בשביל בנים‪ ,‬ודברי הקמצן הם אפוא‪:‬‬ ‫אל תזרוק את בגדיך המשומשים‪ ,‬אלא תן אותם לבניך‪ .‬אפילו לקול העורב‬ ‫מוצא עמנואל מקור מקראי‪ ,‬ולשאלה 'מה אומר העורב בעת יקרא' הוא משיב‪:‬‬ ‫‪ 67‬ד' ירדן )מהדיר(‪ ,‬מחברות עמנואל הרומי‪ ,‬ירושלים תשי"ז‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' ‪.123-105‬‬ ‫‪ 68‬ראו י"י סטל‪" ' ,‬אשר שמתי ערבה ביתו" ו"לחם לנערים" — השימוש המשני בערבות‬ ‫הלולב וההושענות למנהג איטליה הקדום'‪http://seforim.blogspot.co.il/2017/10/ ,‬‬ ‫‪ ,blog-post.html‬פרק ג‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫שולמית אליצור‬ ‫‪69‬‬ ‫'אומר קרא' )יש' מ‪ ,‬ו(‪ .‬הפועל בציווי 'קרא' הופך כאן לחיקוי קול העורב‪.‬‬ ‫אמנם לא כל הפסוקים המובאים בפרק באים בשינויי הוראה מובהקים כגון‬ ‫אלה‪ ,‬אבל כולם מחודדים‪ ,‬ועמנואל מבקש להַנּוֹת את קוראיו מהשימוש בפסוקים‬ ‫בהקשר חידודי בלא שיטרח לשבץ אותם ברצף לשוני משמעותי חדש‪.‬‬ ‫‪70‬‬ ‫שימוש חידודי בפסוקים ללא שיבוצים מופיע גם במחברת העשרים ושתיים‪.‬‬ ‫במחברת זו מציג עמנואל שישים שאלות שטותיות‪ ,‬הבאות כביכול מפי אנשים‬ ‫המפרשים פסוקים שלא כמשמעם הנכון; השאלות נועדו לבדח את הקורא‪ ,‬וכדי‬ ‫להגדיל את הצחוק אין עמנואל מעמיד את השואלים על טעויותיהם‪ ,‬אלא מעמיד‬ ‫פנים שהשאלות נכונות ומשיב עליהן תשובות של הבל‪ .‬כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שואל‬ ‫אחד האנשים‪' :‬ראיתי במזמור ‪" /‬וידבר חמור אתם לאמר" )בר' לד‪ ,‬ח; 'חמור'‬ ‫הוא שמו הפרטי של מושל שכם( ‪ /‬ואתה אמור נא החבר ‪ /‬איך החמור עם‬ ‫האנשים מדבר'; ועמנואל משיב‪' :‬כי החמור הזה היה בן אתון בלעם ‪ /‬אשר‬ ‫עשתה האותות לעיני העם'‪ .‬השואלים אף משבשים לעתים את לשון הפסוקים‪,‬‬ ‫כגון 'המצמיח הרים חזיר' במקום 'חציר' )על פי תה' קמז‪ ,‬ח(‪ .‬השינויים‬ ‫החידודיים בהבנת הפסוקים נועדו להצחיק את הקוראים‪ ,‬והם רחוקים מרחק רב‬ ‫מן השיבוצים הספרותיים שבשירה המעודנת‪ ,‬ואפילו מאלו המותכים בפרוזה‬ ‫המחורזת של המקאמות מספרד הנוצרית ואף של עמנואל עצמו במקומות‬ ‫אחרים במחברותיו‪.‬‬ ‫ט‪ .‬סיכום‬ ‫במסגרת קצרה זו ניסיתי לעקוב אחרי תולדותיו של השיבוץ החידודי‪ .‬מעקב זה‬ ‫מטיבו סכמטי‪ ,‬והתמונה השלמה — על כל היוצאים מן הכלל שבה — תמיד תהיה‬ ‫מורכבת יותר‪ .‬מקוצר היריעה לא התייחסתי לתקופות שאחרי זמנו של עמנואל‬ ‫‪ 69‬פסוק זה מופיע גם בחלק מנוסחי פרק שירה‪ ,‬וגם שם הוא מושם בפי העורב 'בזמן‬ ‫שרואה את ישראל שאינן עוסקין בתורה'‪ .‬אבל ייתכן שעמנואל הגיע לחידוד מעצמו‪ ,‬שכן‬ ‫הפסוק אינו מופיע בפי העורב ברוב המהדורות של פרק שירה; ראו ב' אליצור )מהדיר(‪,‬‬ ‫פרקי שירה‪ ,‬ירושלים תשמ"ט‪ ,‬עמ' ‪) 15‬הפסוק מובא שם על פי קטע גניזה‪ ,‬כ"י וינה‪,‬‬ ‫ריינר ‪ .(144‬הבאת הפסוק בפרק שירה מורכבת יותר מאשר אצל עמנואל‪ :‬בצד המשחק‬ ‫ב'קרא' כאונומטופיאה של קול העורב‪ ,‬יש גם לסוף הפסוק )'כל הבשר חציר' וגו'(‬ ‫משמעות עניינית‪ ,‬המציינת את כישלונם של ישראל‪.‬‬ ‫‪ 70‬ראו במהדורת ירדן )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(67‬כרך ב‪ ,‬עמ' ‪ .413-397‬שיבושי פסוקים בפי‬ ‫חזן עם הארץ באים למטרות שעשוע גם בתחכמוני של אלחריזי‪ ,‬אך הם חסרים בחלק‬ ‫מכתבי היד‪ .‬ראו יהודה אלחריזי‪ ,‬תחכמוני‪ ,‬מהדורת י' יהלום ונ' קצומטה‪ ,‬ירושלים‬ ‫תש"ע‪ ,‬עמ' ‪ ,369‬הערה לשורה ‪ .46‬במקרה זה אין מדובר בשיבוצים חידודיים אלא‬ ‫בשיבושים מכוונים‪ ,‬ואין הם אלא קטע קטן במסגרת סיפור רחב‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫השיבוץ החידודי‬ ‫הרומי‪ ,‬למן שירת הבארוק באיטליה ועד לשירה העברית בארץ ישראל וסביבותיה‬ ‫בתקופה העות'מאנית וליצירה הספרותית במרכזים נוספים כצפון אפריקה או‬ ‫תימן‪ .‬כל אלו עדיין זוקקים מחקר נפרד‪ .‬אבל גם מן הדברים שנסקרו כאן אפשר‬ ‫להגיע למסקנות משמעותיות‪.‬‬ ‫ראשיתו של השימוש בשיבוץ המתואם בשירה העברית נעוץ בשלהי תקופת‬ ‫הפייטנות הקלסית‪ ,‬ולאחריה — בפייטנותו של רב סעדיה גאון‪ .‬בשלב זה השימוש‬ ‫בשיבוצים הללו איננו חידודי‪ :‬הוא בא בעיקרו כדי לסייע לפייטנים להתמודד‬ ‫עם קשיי תבנית‪ .‬היסוד החידודי שבשיבוץ המתואם ושונה ההוראה החל לחדור‬ ‫לשירה העברית למן הדורות הראשונים של משוררי ספרד‪ .‬אבל בספרד — גם‬ ‫בפייטנות וגם בשירת החול — לא רדפו אחרי החידודים הללו‪ .‬שירת החול‬ ‫הקלסית‪ ,‬כבדת הראש‪ ,‬כמעט התנזרה משיבוצים חידודיים‪ ,‬והם נקרים רק‬ ‫לעתים רחוקות‪ ,‬ובעיקר בפינות היותר 'נמוכות' שלה — שירי יין הוללים‬ ‫)להבדיל מרוב שירי היין‪ ,‬המייצגים משתאות אריסטוקטיים( או שירי גנאי‪ .‬רק‬ ‫לקראת סוף התקופה‪ ,‬בשירה המייצגת תפנית לכיוונים פחות אריסטוקטיים‬ ‫)ובעיקר אצל ר' אברהם אבן עזרא(‪ ,‬אפשר למצוא שירים שעיקרם בשיבוץ‬ ‫החידודי‪.‬‬ ‫בשירת הקודש בספרד מופעים שיבוצים חידודיים כמעין תבלין בסופי הקטעים‬ ‫ב'כתר מלכות' של רשב"ג‪ .‬בפיוטים עצמם הם שכיחים יותר מאשר בשירת‬ ‫החול‪ ,‬אבל מוגבלים בעיקר לסיומות מקראיות הכרוכות בקשיי תבנית‪ .‬בנקודה‬ ‫זו ממשיכים פייטני ספרד את הקו שנפתח בפייטנות המזרחית‪ ,‬אם כי נראה‬ ‫שהמשוררים מודעים יותר לאפקט החידודי הנלווה לשיבוצים המתואמים ושוני‬ ‫ההוראה‪ .‬רק בפיוטים הלכתיים נראה שהמשוררים 'רדפו' אחרי הסיומות‬ ‫המקראיות החידודיות‪ ,‬כדי להוסיף תבלין לטקסט הלימודי‪ .‬התופעה מתועדת‬ ‫במאה האחת–עשרה בצפון ספרד ובצרפת‪ ,‬ורק במאה השתים–עשרה היא מופיעה‬ ‫גם בספרד המוסלמית‪.‬‬ ‫אצל פייטני פרובנס השתנה האיזון‪ ,‬וסיומות מקראיות חידודיות באות כמעט‬ ‫בכל פינה ביצירותיהם‪ .‬גם בצרפת התרבו במרוצת השנים הסיומות הללו‪,‬‬ ‫וכנראה משם הן חדרו במהלך המאה השתים–עשרה גם לאשכנז‪ .‬פייטני אשכנז‬ ‫השתמשו לעתים גם בשיבוצים חידודיים מן המשנה והתלמוד‪.‬‬ ‫בחלקים נרחבים של ספרות המקאמה הפך השיבוץ החידודי לאמצעי הסגנוני‬ ‫הבולט ביותר‪ .‬מטרתו הבידורית שם ברורה‪ .‬שתיים ממחברות עמנואל הרומי‬ ‫אף עומדות על שימוש היתולי בפסוקים המוצגים כתשובה חידודית או כשאלה‬ ‫של הבל‪ ,‬ללא ניסיון לשבצם ברצף הטקסט‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫שולמית אליצור‬ ‫מתברר אפוא שרוב המשוררים לא רדפו אחרי שיבוצים חידודיים בשירת‬ ‫החול הקלסית‪ .‬בשירת הקודש סייעו שיבוצים אלה למשוררים בעיקר להתמודד‬ ‫עם קשיי תבנית‪ ,‬או אפשרו להם להוסיף תבלין חינני לפיוטים לימודיים‪ .‬את‬ ‫מקומו המרכזי תפס השיבוץ החידודי רק עם סיום תקופת 'תור הזהב' של ספרד‬ ‫הקלסית‪ ,‬גם בפיוטים בפרובנס אך בעיקר בספרות המקאמה העברית‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫שירת דבורה‬ ‫מתנת ידידות והוקרה‬ ‫לפרופסור דבורה ברגמן‬ ‫בעריכת‬ ‫חביבה ישי‬ ‫הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן–גוריון בנגב‬