Academia.eduAcademia.edu
‫רעיון הכתרת ה' בכתר והפולמוס הקראי נגד התפילין של ה'‬ ‫מאיר בר‪-‬אילן‬ ‫רעיון הכתרת ה' בכתר ידוע מקדושת מוסף של שבת וימים טובים‪ ,‬קדושה הקרויה 'קדושת כתר'‪,‬‬ ‫ונפתחת במלים )בנוסח ספרד(‪' :‬כתר יתנו לך ה' אלהינו מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל‬ ‫קבוצי מטה'‪ .‬בשל מיקומו של רעיון המלכת ה' בכתר המשולב בקטע כה מרכזי‪ ,‬ידוע הרעיון‬ ‫המוזכר לכול‪ ,‬וניתן לחשוב כי מעוגן הוא היטב במקורות היהודיים השונים‪ .‬ברם‪ ,‬כשמנסה אדם‬ ‫לעקוב אחר הרעיון של הכתרת ה' בכתר‪ ,‬אזי יסתבר לו כי כמעט ואיו הוא מופיע בספרות הרבנית‪,‬‬ ‫ורק בספרות ההיכלות מצוי הוא כמה פעמים בצורה מפורטת‪ .‬רעיון לו התנגדו הקראים התנגדות‬ ‫עזה ביותר‪ ,‬ודומה כי בשל פרסומו של הרעיון מחד גיסא‪ ,‬וההתנגדות הקראית לו מאידך גיסא‪,‬‬ ‫כדאי לעמוד על השתלשלותו‪ ,‬ולכך מוקדש הדיון להלן‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬קודם שיתברר עניין כתרו של ה'‪ ,‬ראוי להעיר תחילה על הרעיון הכללי של מלכות ה' בעולם‪,‬‬ ‫דעה המצויה בכל המקורות היהודיים החל מן המקרא‪ ,‬וכלה באמונה היהודית בת ימינו‪ 1.‬אין כאן‬ ‫המקום לדון במלכות ה' כי שהובנה על ידי הנביאים או בתקופת המקרא‪ ,‬אך דומה כי שונה היתה‬ ‫תפישת מלכות ה' בימי בית ראשון מזו שבימי חכמים‪ .‬בעוד שבתקופת המקרא ניתן היה למצוא‬ ‫חלק מהתגלות מלכות ה' בעולם במלכות בית דוד הארצית‪ ,‬הרי שלא כך היה המצב בתקופת‬ ‫התנאים)ואף קודם לכן(‪ .‬בתקופה שעם ישראל היה משועבד לעמים זרים הובן רעיון מלכות ה'‬ ‫כמציאות שמימית בלתי נתפשת‪ ,‬למעשה‪ ,‬שהרי לא ניתן היה לקשר מלכות זו עם המציאות היום‪-‬‬ ‫יומית‪ ,‬וממילא נותרה האמונה במלכות ה' כביטוי ציורי אשר עיקר מקומו יש לראות כישות‬ ‫ערטילאית שמימית‪ ,‬וכחזון העתיד לבא‪ .‬ואולם יחד עם הכרת מציאות בה אין מלכות ה' ניכרת‬ ‫בעולם‪ ,‬ושמא דווקא בשלה‪ ,‬עשו חכמים רבות להחדיר את האמונה במלכות ה' בראותם בה מעין‬ ‫עיקרון אמונה אותו יש להזכיר פעמים רבות בתפילה‪.‬כך‪ ,‬כנראה‪ ,‬אירע שרעיון מלכות ה' אשר אין‬ ‫לו השלכה על עולם ההלכה של חכמים ואינו מופיע בו‪ ,‬מתגלה בנקל בעולם המחשבה שלהם‪,‬‬ ‫ובמיוחד זה המשתקף בעולמם הפנימי ‪ -‬התפילה‪.‬‬ ‫מלכות ה' מופיעה בצורות שונות בתפילה‪ .‬למרות המקורות בהם ניתן להצביע‪ ,‬כביכול‪ ,‬על שימוש‬ ‫ראשון כזה או אחר בתפילה ברעיון המלכת ה'‪ ,‬קשה לומר בבירור היכן היה המיקום ה 'מקורי'‬ ‫של רעיון התפילה‪ ,‬קל וחומר שאין לדעת מתי החלו היהודים להזכיר רעיון זה בתפילה‪ 2.‬המילים‬ ‫'מלך העולם' מצויות בכל הברכות ה'ארוכות'‪ ,‬ובחלק מברכות השחר גם יחד‪ 3.‬כמו כן מצוי עוד‬ ‫רעיון מלכות ה' בברכת הגאולה שלאחר קריאת שמע וברכת המזון‪ .‬במקומות אלו נקבעה הזכרת‬ ‫מלכות ה' כחובה הלכתית‪ .‬חובה המקוימת שם הן במלות פרוזה‪ .‬והן באמירת פסוק של מלכות‬ ‫בסיום ברכת גאולה‪ .‬והנה‪ ,‬בעוד שבמקומות אלו הובלע רעיון מלכות ה' בתוך רעיונות אחרים‪ ,‬הרי‬ ‫שבתפילת מוסף של ראש השנה היה הוא כנושא העומד בזכות עצמו‪ ,‬אף כי גם כאן השתלבה‬ ‫ברכת המלכות עם קדושת היום‪ 4.‬ואולם‪ ,‬בברכת מלכויות שבמוסף של ראש השנה מצוינת מלכות‬ ‫ה' לא רק באמצעות ברכה‪ ,‬כי אם גם באמירת פסוקי מלכויות מן התנ"ך‪ ,‬פסוקים שנחשבו כחלק‬ ‫בלתי ניפרד מן התפילה עוד בתקופת התנאים‪ 5.‬מלכות ה' צוינה אף בברכת קדושת ה' הנאמרת‬ ‫בעשרת ימי תשובה‪ ,‬ברכה הנחתמת בחתימה 'המלך הקדוש'‪ ,‬והיו חתימות נוספות לברכת‬ ‫‪6‬‬ ‫'מלכות' זו‪ ,‬כחתימת 'אדיר המלוכה'‪.‬‬ ‫הקיצורים הנהוגים כאן הם כדלהלן‪:‬‬ ‫ורטהימר = ש"א ורטהימר‪ ,‬בתי מדרשות‪ ,‬ירושלים תש"ם‪.‬‬ ‫ילינק = א' ילינק‪ ,‬בית המדרש‪ ,‬מהדורה שניה‪ ,‬ירושלים תרצ"ח‪.‬‬ ‫שלום = ‪G. G. Jewish Gnosticism, Merkabah Mysticism, and Talmudic Tradition, New York: The‬‬ ‫‪Jewish Theological Seminary of America, 2nd ed., 1965.‬‬ ‫שפר = פ' שפר‪ ,‬סינופסיס לספרות ההיכלות‪ ,‬טיבינגן ‪.1981‬‬ ‫‪.S. Schechter, Aspects of Rabbinic Theology, 2nd ed., New York, 1961, pp. 65 ff 1‬‬ ‫‪ 2‬על רעיון מלכות ה' בתפילה‪ ,‬ראה‪ :‬י' היינימן‪ ,‬עיוני תפילה‪ ,‬ירושלים תשמ"א‪ ,‬עמ' ‪ 12‬ואילך‪ 54 ,‬ואילך‪ .‬תן דעתך‬ ‫שלרעיון 'קבלת עול מלכות שמים' בדברי חכמים )ברכות ב‪,‬ב(‪ ,‬יש משמעות שונה מזו שיש להמלכת ה'‪ ,‬למרות‬ ‫שנמצאו בה קווי דמיון לטכס ההמלכה הארצי‪ .‬ראה‪ :‬י' קנוהל‪"' ,‬פרשה שיש בה קיבול מלכות שמים"'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬נג‬ ‫)תשמ"ד(‪ ,‬עמ' ‪.31-11‬‬ ‫‪.J. Heinemann, ‘Once Again Melech Ha-Olam’, JJS, XV (1964), pp. 149-154 3‬‬ ‫‪ 4‬י' תבורי‪' ,‬למקומה של ברכת מלכויות בתפילת ראש‪-‬השנה'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬מח )תשל"ט(‪ ,‬עמ' ‪.34-30‬‬ ‫‪ 5‬תוספתא ראש השנה ב‪,‬יב; מהד' ליברמן‪ ,‬עמ' ‪ 317‬ואילך‪.‬‬ ‫‪ 6‬ראה‪ :‬מ' בר‪-‬אילן‪ ,‬סתרי תפילה והיכלות‪ ,‬רמת‪-‬גן תשמ"ז‪ ,‬פרק ה' הע' ‪ ;45‬הנ"ל‪' ,‬קווי יסוד להתהוותה של הקדושה‬ ‫וגיבושה'‪ ,‬דעת‪ ,‬כה )תש"ן(‪ ,‬עמ' ‪.20-5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫פסוקי מלכויות נוספים מצויים בסיום שירת הים‪ ,‬ומקוריותו של רעיון מלכות ה' במקום זה‬ ‫בתפילה מוכחת מן הפסוקים שם‪ ,‬והתרגום בכלל זה‪ ,‬והן מן המנהג שלא שרד בתפילה המסורתית‬ ‫לחתום את שירת הים בברכת 'אדיר המלוכה'‪ 7.‬אמנם‪ ,‬ברכה זו לא נשתמרה בסידור‪ ,‬אך דומה כי‬ ‫ברכה אחרת הנראית כחליפית לה נשתמרה בנוסח אשכנזי‪ .‬לפי מנהג זה הרי שבתפילת ערבית‪,‬‬ ‫בסיום קריאת שמע אומר המתפלל פסוקים שונים‪ ,‬ובהם פסוקי מלוכה‪ ,‬וחותם‪' :‬ברוך אתה ה'‬ ‫המ)ו(לך בכבודו‪ ,‬תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד‪ ,‬על כול מעשיו'‪ .‬למרות המוזרות‪ ,‬לכאורה‪ ,‬של‬ ‫הנוסח כמו גם מקום הופעת הברכה בתפילה וחוסר האפשרות לעקוב אחריה אחורנית אל תקופת‬ ‫התלמוד‪ ,‬דומה כי ברכת המלוכה היא העומדת בפנינו‪ ,‬ומסתבר כי את מקורה יש לבקש בארץ‬ ‫ישראל‪ 8.‬ואכן‪ ,‬ברכה זו אינה אלא ממשיכה את רעיון המלוכה שהופיע לפני כן בסיום ברכת‬ ‫גאולה‪ ,‬אף כי לפי שעה אי אפשר להסביר את הבעיות האחרות המתעוררות למראה ברכה זו‪ 9.‬עוד‬ ‫מוזכר רעיון מלכות ה' בחלק השני של 'עלינו לשבח'‪ 10,‬ופסוקי מלכות ה' מצויים בתפילת שחרית‬ ‫לאחר 'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד'‪ .‬כיוצא בזאת‪ ,‬הרי שבכל הקדושות‪ ,‬למעט קדושת היוצר‪,‬‬ ‫מופיעה מלכות ה'‪ ,‬אלא שמוזכרת היא בפסוקים שונים בקדושות שונות‪ .‬הפסוק היותר מפורסם‬ ‫והמצוי כחתימה בכל קדושות העמידה הוא הפסוק המציין את מלכותו העתידה של ה' בעולם‪:‬‬ ‫'ימלוך ה' לעולם אלוהיך ציון לדור ודור הללויה'‪ 11.‬כללו של דבר‪ ,‬מלכות ה' מופיעה בכמה אופנים‬ ‫בתפילה המסורתית‪ :‬כרעיון‪ ,‬כברכה‪ ,‬כפסוק וכתואר לה' ובווריאציות שונות‪ ,‬וכן ראוי להדגיש‬ ‫את ריבויו היחסי של אזכור רעיון מלכות ה' בתפילה‪ .‬למרות חילופי המנהגים בתפילה ניתן לומר‬ ‫כי בסך הכול מלכות ה' הינה אחד הרעיונות המרכזיים והשכיחים ביותר בתפילה היהודית‪.‬‬ ‫דומה כי לאחר סקירת מקומו של רעיון מלכות ה' באמונה היהודית הארוגה בתפילה‪ ,‬ניתן יהיה‬ ‫לראות את הסתעפותו של רעיון כללי זה לצורה מסוימת‪ .‬בעוד שהרעיון העתיק ניראה כמתייחס‬ ‫למלכות ה' באופן ערטילאי או סמלי‪ ,‬הרי שבתקופה מאוחרת באופן יחסי‪ ,‬הובנה מלכות ה'‬ ‫כתופעה ממשית המתגלה באופן מפורט בטכס בו מוכתר ה' בהעלאת כתר מלכותו על ראשו‪.‬‬ ‫מטבעם של דברים אין לומר אם הייתה כאן התפתחות של רעיון‪ ,‬או שמא רק גילוי מאוחר של‬ ‫רעיון קדום בהרבה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬נבחן מעתה את מקומות הופעתו של רעיון הכתרת ה' בכתר‪ ,‬רעיון‬ ‫אותו ניתן לראות בצורה הטובה ביותר בספרות ההיכלות‪.‬‬ ‫א‪ .‬רעיון הכתרת ה' בכתר בספרות ההיכלות‬ ‫המלכת ה' בכתר מתוארת בפרוט בספר ההיכלות‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬תיאור ארכני )ומייגע( של הכתרת‬ ‫ה' מופיע בספר היכלות )המכונה במחקר חנוך ה‪ ,(III-‬שפר עמ' ‪ 13‬ואילך‪ .‬שם מסופר כיצד שרי‬ ‫מעלה מעבידים את הכתר אל ה'‪ ,‬ובאותה שעה נופלים כולם על פניהם‪ .‬הכתר עובד מעל ראשם של‬ ‫השרים השונים‪ .‬רק לאחר עשרות)!( העברות טכסיות של הכתר משר אחד למישנהו הגדול במעלה‬ ‫מקודמו‪ 12,‬ותוך היכנסות לתיאור מפורט של עניינים משניים‪ ,‬מגיע‪ ,‬כנראה‪ ,‬הכתר לראש של ה'‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬חסרה לפנינו כאן העברתו הסופית של הכתר והעלתו אל ה'‪ ,‬אך מסתבר העניין מתיאורים‬ ‫דומים ומן ההמשך‪ .‬אז אומרים המלאכים קדושה‪ ,‬ובהמשך מתאר ר' ישמעאל את ה' אשר 'כתר‬ ‫‪ 7‬היינימן‪ ,‬עיוני‪ ,‬שם‪ ,‬לעיל הע' ‪.2‬‬ ‫‪ 8‬על הקטע‪ ,‬ראה‪ :‬ז' בער‪ ,‬סדר עבודת ישראל )רדלהיים תרכ"ח(‪ ,‬תל‪-‬אביב תשי"ז‪ ,‬עמ' ‪ ;169-168‬ד' פרידמען‪' ,‬הברכה‬ ‫החמישית בתפילת ערבית'‪ ,‬אוצר החיים‪ ,‬ו )תר"ץ(‪ ,‬עמ' ‪ ;173-171‬ד"י כהן‪' ,‬ברכת "יראו עינינו"'‪ ,‬ירושתנו‪ ,‬א‬ ‫)תשס"ז(‪ ,‬עמ' קל‪-‬קלח‪ .‬הקטע הקרוב ביותר לשלנו הוא תפילת 'יהי כבוד'‪ ,‬קובץ פסוקים )שאינו נחתם בברכה(‪,‬‬ ‫בתפילת שחרית הכולל את רעיון הכבוד והמלכות גם יחד‪ .‬המילים 'תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד' ידועות מברכת‬ ‫יוצר של ערבית‪ ,‬ונראות כהוספה )בלתי מובנת באופייה( על חתימת הברכה‪ .‬המילים 'ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם‬ ‫ועד' הינן פסוק 'מלאכותי' המובא בשתי התפילות ובסיום ברכת הגאולה בנוסח ארץ ישראל‪ .‬ראה‪ :‬ש' אסף ‪' ,‬מסדר‬ ‫התפילה בארץ ישראל '‪ ,‬י' בער ואחרים‪) ,‬עורכים(‪ ,‬ספר דינבורג‪ ,‬ירושלים תש"ט‪ ,‬עמ' ‪.130-116‬‬ ‫ההסבר המתלווה לפסוקים אלו ולברכה המסיימת אותם מאז ימי הגאונים טעון בירור בנפרד‪ .‬עיין‪ :‬נ' וידר‪' ,‬פרקים‬ ‫בתולדות התפילה והברכות'‪ ,‬סיני‪ ,‬עז )תשל"ה(‪ ,‬עמ' קטז‪-‬קלח‪ .‬וידר אף מראה כי בארץ ישראל חתמו בשחרית 'בא"י‬ ‫מלך צור ישראל וגואלו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שילבו את רעיון המלכות בגאולה לא רק בתפילה כי אם גם בברכה‪ ,‬לא רק בערבית‬ ‫כי אם גם בשחרית‪) ,‬ואין להסיק מכך דבר על הנוסח ה'מקורי'(‪ .‬נמצא‪ ,‬אפוא‪ ,‬כי מלכות ה' מתלכדת עם קדושת ה'‬ ‫בתפילת עמידה של ראש השנה )וימים נוראים(‪ ,‬או בגאולה היום יומית‪.‬‬ ‫‪ 9‬נראה לשער שברכה זו היתה חותמת את קריאת שמע בתקופה בה מתפללי ארץ ישראל לא היו סומכים גאולה‬ ‫לתפילה‪ ,‬וצריך עיון‪ .‬על מנהג זה‪ :‬י' כ"ץ‪ ,‬הלכה וקבלה‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪ 175‬ואילך‪.‬‬ ‫‪ 10‬עליו ראה‪ :‬סתרי תפילה והיכלות‪ ,‬פרק ג'‪.‬‬ ‫‪ 11‬עניין זה נדון במפורט‪ :‬מ' בר‪-‬אילן‪' ,‬קווי יסוד להתהוותה של הקדושה וגיבושה' )לעיל‪ ,‬הע' ‪.(6‬‬ ‫‪ 12‬נספרו ‪ ,27‬ומסתבר שהיו יותר‪ .‬על כתר ה' ראה עוד בהיכלות זוטרתי‪ ,‬שפר פיסקה ‪ 372‬שם כתוב‪' :‬ובמצחו כתר שם‬ ‫המפורש הכלול מאש'‪ .‬על כתר ה' המושם‪ ,‬כביכול‪ ,‬על ראשם של ישראל‪ ,‬ראה‪ :‬י' אבן שמואל‪ ,‬מדרשי גאולה‪,‬‬ ‫מהדורה שניה‪ ,‬ירושלים – תלֿאביב תשי"ד‪ ,‬עמ' ‪.333‬‬ ‫‪2‬‬ ‫קדושה לראשו'‪ .‬מסתבר‪ ,‬אפוא‪ ,‬שהמילים ה'תמימות'‪' :‬כתר יתנו לך המוני מעלה' אינו אלא‬ ‫קיצור שבקיצור מהתיאור המופיע בספר היכולות שלפנינו או תיאור אחר כיוצא בו‪.‬‬ ‫בהיכלות רבתי יא – שפר עמ' ‪ 76‬פיסקה ‪ 170‬מובא בתיאור זה‪:‬‬ ‫כשהמלאך הפנים נכנס לסלסל ולבדר לכיסא כבודו ולהכין מושב לאביר יעקב‪ ,‬אלף )אלף(‬ ‫כתרים קושר לאופני הדר לכל אחד ואחד מהם בראשו…‬ ‫שני אלפים כתרים קושר לכרובי הכבוד… שלש אלפים כתרים קושר לחיות הקודש…‬ ‫ששה אלפים כתרים קושר לנוגה אור‪ ,‬לו ולשמונת אלפים אלפי אלפים ורוב רבי רבבות‬ ‫כתרים‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬אם כן‪ ,‬שלא רק כתר אחר מעבירים המלאכים לה'‪ ,‬כי אם גם אלפי כתרים נוספים קושר‬ ‫מלאך הפנים לכל היצורים השמימיים‪ ,‬כמו גם לה'‪ ,‬כפי שיתברר להלן‪ 13.‬ב"שר של תודה" )היכלות‬ ‫רבתי כח – שפר עמ' ‪ ,(126‬מתאר ר' ישמעאל את שאיפותיהם של בני ישראל‪ ,‬ואומר‪:‬‬ ‫אני יודע מה אתם מבקשים‪ ,‬ולבי הכיר מה אתם מתאוים‪ :‬תורה מרובה אתם‬ ‫מבקשים…לקשור כתרים בראשיכם ועטרות מלכים בראש בניכם‪.‬‬ ‫דומה כי הכתרים והעטרות אינו אלא ביטוי חיצוני וסמלי המלמד על לימוד תורה‪ ,‬רעיון הידוע‬ ‫מאבות ד‪,‬יג בביטוי 'כתר תורה'‪ .‬כיוצא בזאת בהמשך "שר של תורה" )היכלות רבתי כט‪ ,‬ד – שפר‬ ‫עמ' ‪ 133‬פיסקה ‪ ,297‬וביתר כתבי היד‪ ,(298 :‬פונה ה' אל עמו ואומר‪' :‬והלואי בני‪ ,‬למה אתם‬ ‫נופלים ומוטלים על פניכם‪ ,‬עמדו ושבו לפני כסאי… ותפשו כתר וקבלו חותם'‪ ,‬וכו'‪ .‬כלומר‪ ,‬לימוד‬ ‫תורה הצטייר כתפישת כתר)תורה(‪ .‬הרי‪ ,‬אם כן‪ ,‬שדימה בעל ההיכלות את כתר מלכות ה' לכתר‬ ‫תורה של בניו‪ ,‬ואפשר שריבוי כתרים במקום אחד הוענק למקום השני‪.‬‬ ‫בקטע קצר המכונה )בטעות( 'הגדת שמע ישראל'‪ ,‬קטע שניכרת בו השפעת ספרות ההיכלות‪ ,‬מתאר‬ ‫משה כיצד עלה למרום‪ ,‬ומה ראה שם‪ 14.‬לאחר שמספר משה על שרי מעלה שראה‪ ,‬כקמואל השוער‬ ‫והדרניאל‪ ,‬ממשיך הוא כך‪:‬‬ ‫ראיתי סנדלפון השר הגבוה מהדרניאל מהלך ת"ק שנה ועליו אמר יחזקאל )א‪,‬טו( 'והנה‬ ‫אופן אחד בארץ אצל החיות לד' ]=ארבעת[ פניו' – וזה סנדלפון שכותר )ס"א שקושר(‬ ‫כתרים לקונו‪ .‬ובשעה שהכתר יוצא אל חיילי מרום‪ ,‬כולם חלים וזעים וחיות הקודש‬ ‫דוממות‪ ,‬ושרפי הקודש נוהמים כאריות ואומרים‪:‬‬ ‫ק' ק"ק ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו‬ ‫וכאשר בא הכתר לכסא הכבוד מתגלגלים מיד גלגלי מרכבה …וכאשר הכתר עובר על‬ ‫כסא הכבוד לישב במקומו‪ ,‬כל חיילי מרום פוצחין פיהן ואומרי'‪:‬‬ ‫ברוך כבוד ה' ממקומו‬ ‫מפני שאין מכירים מקומו ממש‪ .‬וכשמגיע הכתר לראשו‪ ,‬מחזיק עצמו לקבל הכתר‬ ‫מעבדיו‪ ,‬וכל חיות ושרפים וגלגלי המרכבה וכסא הכבוד וחיילי מעלה וחשמלים וכרובים‬ ‫מתגדלים ומתגברים מתגאים ונותנים הוד והדר לבורא ית' וממליכין אותו עליהם‪,‬‬ ‫ואומרים פה אחד‪:‬‬ ‫ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד‪.‬‬ ‫המלכת ה' בהעלאת הכתר על ראשו תופשת מקום מרכזי בקדושה שלפנינו‪ ,‬וניתן‪ ,‬אם כן‪ ,‬לראות‬ ‫‪15‬‬ ‫בקטע זה את הרעיון המשפיע על קדושת 'כתר' שבתפילת מוסף‪ ,‬אלא שטעון העניין בירור נוסף‪.‬‬ ‫מכל מקום‪ ,‬נושא זה של העברת הכתר והעלתו אל ראש ה' מופיע בספרות ההיכלות פעם נוספת‬ ‫‪ 13‬תיאור דומה‪ ,‬אף כי שונה במעט‪ ,‬מצוי בספר היכלות )חנוך הֿ ‪ ,(III‬שפר עמ' ‪ ,29‬פיסקה ‪ .58‬ביחס לכתרם של‬ ‫המלאכים‪ ,‬השווה עוד להיכלות רבתי יד‪ ,‬א‪ ,‬שפר עמ' ‪ 82‬פיסקה ‪' :190‬מבטלי גזרה מפירי שבועה מעבירי חמה‬ ‫משיבי קנאה מזכירי אהבה – אהבתו של אברהם אבינו – לפני מלכם‪ ,‬כשהיו רואין אותו שהוא כועס על בניו‪ ,‬מה‬ ‫היו עושין? מחבטין כתריהן ומתירין את מתניהן ומכים את ראשם ונופלים על פניהם'‪ ,‬וכו'‪ .‬כלומר‪ ,‬המלאכים היו‬ ‫חובטים כתריהם בקרקע לאות צער‪ ,‬אבלות וסליחה )על כתרי המלאכים ראה עוד להלן הע' ‪.(18‬‬ ‫‪ 14‬הובא אצל ילינק‪ ,‬ה'‪ ,‬עמ' ‪ ,166-165‬וראה עוד להלן‪.‬‬ ‫‪ 15‬בעוד שכאן מוזכר הכתר לאורך כל התיאור‪ ,‬בדומה לקטעים אחרים מספרות ההיכלות שהובאו לעיל‪ ,‬הרי בקדושה‬ ‫שבתפילה מוזכר הכתר רק בפתיחה‪ ,‬כתוספת לטקסט כפי שניכר מיתר הקדושות‪ .‬דיון מפורט בנוסח הקדושה‬ ‫בהשוואה לקדושות אחרות‪ ,‬ועל זיקת הקטע לאגדות אחרות‪ ,‬ראה מאמרי על הקדושה )לעיל‪ ,‬הע' ‪.(11‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ובצורה שונה‪ .‬בהיכלות זוטרתי – שפר עמ' ‪ 16,176‬במהלך תפילה בה פונה המתפלל אל ה' בתפילת‬ ‫שבח‪ ,‬נאמר‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כך‪:‬‬ ‫יהי רצון מלפניך ידוד )במקור‪ :‬שם המפורש( אלהי אלוהי ישראל אלהינו ואלוהי אבותינו‬ ‫מלך יושב על כסא רם ונשא ‪ ...‬לפניך ידוד אלוהי ישראל יהדרו שרפים ויביעו רננות‪...‬‬ ‫משרתיך יכתירו לך כתרים וישירו לך שיר חדש‪ ,‬וימליכוך נצח‪ ,‬ותקרא אחד לעולם ועד‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬אפוא‪ ,‬שהמתפלל בעל ההיכלות המושפע גם מניסוחי תפילה מסורתית‪ 17,‬שילב בתפילתו‬ ‫‪18‬‬ ‫רעיון זה של הכתרת ה' בכתר‪ ,‬ולא כתר אחד‪ ,‬כי אם רבים‪.‬‬ ‫דומה כי את מקורו ההיסטורי של רעיון המלכת ה' בכתר כביטוי לגילוי מציאות מלכות ה' בעולם‪,‬‬ ‫כמו גם תיאורים שמימיים נוספים‪ ,‬יש לבקש במציאות הארצית‪ .‬כלומר‪ ,‬מסתבר שבתקופה‬ ‫העתיקה )ולאו דווקא בעם ישראל(‪ ,‬נהגו לציין מדי פעם )שנה או יום(‪ ,‬את מלכותו של מושל בשר‬ ‫ודם בטכס הדומה לזה המתואר בספרות ההיכלות‪ ,‬טכס אותו העביר המחבר ממלכותא דארעא‬ ‫למלכותה דרקיעא‪ .‬ואולם אף שטכס שגרתי מעין זה לא מצאנו‪ ,‬הרי שידוע על המלכת המלך יואש‬ ‫בשימת נזר על ראשו‪ ,‬ממש כשם שמלך בבל הוכתר בשימת כתר על ראשו )בתוספת ישיבתם על‬ ‫כסא מלכותם(‪ 19.‬אם כן‪ ,‬אפשר שטכס חד‪-‬פעמי מעין זה בחיי מלך בשר‪-‬ודם הועבר לטכס שמימי‬ ‫המתרחש מדי פעם‪ ,‬או אף מדי יום‪ ,‬וטכס כזה עמד נגד רוחם של יהודים שונים‪ ,‬בעלי התלמוד‬ ‫וההיכלות כאחד‪ ,‬בבואם לתאר את הכתרת ה' בעולם בשימת כתר בראשו‪ .‬לפי שעה אין ידוע טכס‬ ‫זה מן המקורות החיצוניים‪ ,‬ועד אשר לא יתברר העניין בפירוש‪ ,‬לא ניתן יהיה לראות בהצעה‬ ‫המובאת כאן יותר מאשר השערה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬רעיון המלכת ה' בכתר הספרות הרבנית‬ ‫רעיון זה של קשירת כתר לה' מפורש בברייתא המובאת בחגיגה יג ע"ב‪:‬‬ ‫וארא החיות‪ ,‬והנה אופן אחד בארץ' )יחזקאל א‪ ,‬טו(; אמר רבי אלעזר‪ :‬מלאך אחד שהוא‬ ‫עומד בארץ וראשו מגיע אצל החיות‪ .‬במתניתא תנא‪ :‬סנדלפון שמו‪ ,‬הגבוה מחברו מהלך‬ ‫‪20‬‬ ‫חמש מאות שנה‪ ,‬ועומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו‪.‬‬ ‫ברייתא זו הינה‪ ,‬כביכול‪ ,‬המקור לתיאורים השונים שהובאו לעיל מספרות ההיכלות‪ ,‬אך אפשר‬ ‫גם שהברייתא נובעת ממסורות עתיקות אשר הובאו בשתי צורות‪ :‬בצורה מקוצרת – אם נרצה‪:‬‬ ‫'מצונזרת' – בברייתא‪ ,‬ולעומת זאת‪ ,‬בצורה מפורטת בספרות ההיכלות‪ .‬מתוך הברייתא בלבד אין‬ ‫לדעת מתי קושר סנדלפון כתרים לקונו‪ ,‬ורק בדרך ההיקש עלינו לומר כי קשירה זו נעשית כל יום‬ ‫‪21‬‬ ‫מחדש‪ ,‬וקשירה בפועל היא – ולא תיאור מליצי‪.‬‬ ‫‪ 16‬השווה עוד‪ :‬אליאור‪ ,‬עמ' ‪ ; 34‬היכלות רבתי – שפר‪ ,‬עמ' ‪ 116‬פיסקה ‪ ; 268‬ורטהיימר‪ ,‬א‪ ,‬עמ' קז‪.‬‬ ‫‪ 17‬תן דעתך שבתוך נוסח הפתיחה המקובל בתפילת חכמים‪ ,‬שילב המתפלל את התואר 'אלוהי ישראל'‪ ,‬אחד התארים‬ ‫לה' החביבים על בעלי ספרות ההיכלות‪.‬‬ ‫‪ 18‬השווה עוד למובא בספר היכלות )חנוך הֿ ‪ ,(III‬שפר עמ' ‪ 29‬פיסקאות ‪' :58-57‬בשעה שמלאכי השרת אומרים 'קדוש'‬ ‫כתקנו לפני ה'ב'ה'‪ ,‬יוצאין משרתי כסאו משמש )נ(י כבודו‪ ...‬וכל אחד ואחד בידיהם אלף אלפים וריבי רבבות כתרים‬ ‫של ככבים‪ ...‬וקושרין אותן למלאכי השרת‪ ,‬ולשרים הגדולים‪ ,‬אותן שאומרים "קדוש" שלשה כתרים‪ :‬וכו'‪ .‬על‬ ‫הכתרים המצויים על שמותיו )המואנשים( של ה' ראה שם‪ ,‬עמ' ‪ 35‬פיסקה ‪ .71‬ראה עוד‪ :‬י"י סטל )מהדיר(‪ ,‬ספר‬ ‫גימטריאות לרבינו יהודה החסיד‪ ,‬ירושלים תשס"ה‪ ,‬א‪ ,‬עמ' עו‪ .‬ריבוי עטרות )או כתרים( בראש מלאך‪ ,‬מצוי גם‬ ‫בחזון יוחנן יט‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫על דמיון הכתר של המלאכים לכתר של ה' ניתן ללמוד מקטע היכלות מן הגניזה ]א' גרינולד‪ ,‬תרביץ‪ ,‬לח )תשכ"ט(‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ 354‬ואילך; ‪P. Schäfer, Geniza Fragmente Zur Hekhalot-Literature, Tübingen: J. C. B. Mohr, 1984, p.‬‬ ‫‪ .[105‬המורה מדריך את תלמידו ומזהיר אותו ביחס לראיית ה'נער' בשמים‪ ,‬הוא מטטרון‪ ,‬וכה דבריו‪' :‬וראה נער‬ ‫שהוא יוצא לקראתך מאחרי כסא כבוד – אל תשתחווה לו‪ ,‬כי )=על אף ש( כיתרו ככתר מלכו‪ ,‬וארוילאות שברגליו‬ ‫כארויאלות מלכו'‪ ,‬וכו'‪] .‬לדעת גרינולד‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ 362‬הע' ‪' ,14‬ארוילאות' הן נעליים‪ ,‬אך שמא יש כאן טעות סופר‬ ‫קדומה והכוונה היתה ל'אנפילאות'[‪ .‬כלומר‪ ,‬המורה מזהיר לבל ישתחוו למטטרון‪ ,‬מעין הידוע מסנהדרין לח ע"ב‪,‬‬ ‫ואגב כך למדנו שלא רק שמם היה דומה )ה' קטן(‪ ,‬אלא גם כתרם‪.‬‬ ‫‪ 19‬ראה‪ :‬צ' בן ברק‪' ,‬טכס הכתרת יואש לאור טכס הכתרת נבופלאסר'‪ ,‬מחקרים בתולדות עם ישראל וארץ ישראל‪ ,‬ה‬ ‫)תש"ם(‪ ,‬עמ' ‪ .56-43‬אשר לעליית ה' על כסאו )רק( ביום השביעי‪ ,‬עיין בסתרי תפילה והיכלות‪ ,‬פרק ד' הערה ‪.22‬‬ ‫יתכן ובנדירות זו של הטכס ניתן לתלות את מספר הפעמים הקטן‪ ,‬יחסית‪ ,‬של קדושת כתר‪.‬‬ ‫‪ 20‬על הגרסה כאן ועדויות הנוסח‪ ,‬ראה‪ :‬ש' ליברמן‪ ,‬שקיעין‪ ,‬מהדורה שניה ירושלים תש"ל‪ ,‬עמ' ‪ ;13‬הערות א'‬ ‫עפשטיין‪ ,‬בתוך‪ :‬ורטהיימר‪ ,‬א‪ ,‬עמ' תטו‪ .‬על השימוש המאוחר של הקבלה בעניינו של סנדלפון‪ ,‬ראה‪ :‬מ' מרגליות‪,‬‬ ‫מלאכי עליון‪ ,‬מהדורה שניה‪ ,‬ירושלים תשכ"ד‪ ,‬עמ' קמח ואילך‪.‬‬ ‫‪ 21‬הקשירה כאן הינה הצמדת הכתר לראש לבל יפול‪ ,‬ואפשר שה'כתרים' היו עשויים אחד קטן מהשני‪ ,‬כך שנוצרה‬ ‫מערכת של כמה כתרים אחד בתוך השני‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫תיאור זה של סנדלפון הידוע מן הברייתא מצוי בצורה מעובדת ומפותחת בפסיקתא רבתי פרשת‬ ‫מתן תורה‪ ,‬מהדורת מ' איש שלום‪ ,‬דף צו ע"א‪ .‬נאמר שם כך‪:‬‬ ‫אמרו עליו על סנדלפון שהוא גבוה מחביריו מהלך חמש מאות שנה‪ ,‬ומשתמש אחר‬ ‫המרכבה‪ ,‬וקושר כתרים לקונו‪ ...‬אלא משביע ]סנדלפון[ את הכתר ]שמכתירין מקומו של‬ ‫הב"ה בקדושות[‪ ,‬ועולה ]הכתר מעצמו[ ויושב בראש אדונו‪ .‬ובשעה שיגיע כתר‪ ,‬כל מלאכי‬ ‫מעלה מזדעזעים‪ ,‬וחיות דוממות ונוהמות כארי‪ .‬באותה שעה עונין כולם ואומרים‪:‬‬ ‫קדוש קדוש קדוש ה' צבאות‬ ‫בשעה שהגיע ]הכתר[ לכסאו מתגלגלים גלגלי כסאו‪ ,‬ומתרעשים אדני שרפרף‪ ,‬וכל רקיע‬ ‫כולם אוחזם חלחלה‪ .‬בשעה שהוא ]שהכתר[ עובר על ]כסא הכבוד לישב במקומו[ כל‬ ‫חיילי מרום )וכתר שלו‪ ( ,‬פותחים פיהם ואומרים‪:‬‬ ‫ברוך כבוד ה' ממקומו‬ ‫בוא וראה שבחו וגדולתו של הקדוש ברוך הוא בשעה שמגיע כתר לראשו‪ ,‬מחזיק עצמו‬ ‫לקבל כתר מעבדיו‪ .‬וכל חיות ושרפים ואופנים וגלגלי המרכבה וכסא הכבוד בפה אחד‬ ‫אומרים‪:‬‬ ‫ימלוך ה' לעולם אלוהיך ציון לדור ודור הללויה‪.‬‬ ‫הנוסח כאן הובא מן הפסיקתא‪ ,‬אך המקבילה שלו מצויה במדרש הקרוי 'מעין חכמה' )ילינק‪ ,‬א‪,‬‬ ‫עמ' ‪ ,(61-58‬וההבדלים העיקריים הובאו בתוך נוסח הפסיקתא ממדרש 'מעין חכמה' בסוגריים‬ ‫רבועות‪ 22.‬נראה כי מדרש זה משמר את התיאור הקרוב ביותר בספרות הרבנית לקדושת 'כתר'‪,‬‬ ‫אף אם דומה כי מקורו של מדרש זה היה למעשה בספרות ההיכלות‪ 23.‬כלומר‪ ,‬בעוד שהתיאור‬ ‫בברייתא התלמודית היה צנוע )במכוון(‪ ,‬הרי שכאן‪ ,‬במדרש הנחשב למאוחר )והמושפע מספרות‬ ‫ההיכלות‪ ,‬או אף נלקח משם(‪ ,‬מובא תיאור מפורט של העלאת הכתר אל ראשו של ה'‪ 24.‬לא זו אף‬ ‫זו; בעוד שבברייתא התלמודית סנדלפון הוא זה שקושר את הכתר‪ ,‬הרי שבמדרשים המאוחרים‪,‬‬ ‫יחסית‪ ,‬הכתר עולה מעצמו‪ ,‬וכביכול לא הובא סנדלפון )במלות הציטוט‪' :‬אמרו עליו'‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫בברייתא(‪ ,‬כי אם כעילה למטרת התיאור האמיתית שבמדרש‪ :‬לא סנדלפון קושר את הכתר לה'‪,‬‬ ‫אלא הכתר עולה מעצמו בכח השבעתו של סנדלפון‪ ,‬בהשבעה מאגית – ולא בהכתרה 'טבעית' בידי‬ ‫מלאך‪.‬‬ ‫כללו של דבר‪ :‬הרעיון התנאי המובא בברייתא על הכתר שמונח בראש ה' על ידי מלאך‪ ,‬פוּתח‪,‬‬ ‫כנראה‪ ,‬בתקופה מאוחרת יותר‪ ,‬אף כי אפשר לומר גם להיפך‪ ,‬היינו‪ ,‬שהתנאים במכוון לא 'העזו'‬ ‫לבטא בצורה כל כך ציורית ומפורטת את שהרשו לעצמם בעלי ההיכלות )בתקופה מאוחרת‬ ‫יותר(‪ 25.‬מעין דעה זו של קשירת כתרים לה'‪ ,‬גם אם בדרך שונה‪ ,‬מצויה בשמות רבה כא‪ ,‬ד‪:‬‬ ‫אמר ר' פנחס בשם ר' מאיר‪ ,‬ור' ירמיה בשם ר' חיא בר אבא‪ :‬בשעה שישראל מתפללין‪,‬‬ ‫אין אתה מוצא שכולן מתפללין כאחד‪ ,‬אלא כל כנסיה וכנסיה מתפללת בפני עצמה‪:‬‬ ‫הכנסת הזו תחילה‪ ,‬ואחר כך הכנסת האחרת‪ .‬ומאחר שכל הכנסיות גומרות כל התפילות‪,‬‬ ‫המלאך הממונה על התפילות‪ ,‬נוטל כל התפילות שהתפללו בכל הכנסיות כולן‪ ,‬ועושה‬ ‫‪26‬‬ ‫אותן עטרות ונותנן בראשו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫הרי לנו רעיון אשר‪ ,‬אמנם‪ ,‬קרוב לנדון כאן‪ ,‬ובכל זאת יש בו מוזרות‪ .‬דומה כי המסורת שלפנינו‬ ‫מתייחסת‪ ,‬אף אם במרומז‪ ,‬לאופיים של המלאכים כמתווכים‪ ,‬רעיון שנפסל בפירוש על ידי‬ ‫חכמים‪ 27.‬כך גם סבר הדרשן שאין התפילות מגיעות עד ה' אלא אם כן באות 'הן' כאחד‪ ,‬ממש‬ ‫כשירת המלאכים המתוארת בקדושה במילים 'יחד כולם'‪ .‬נמצא‪ ,‬אפוא‪ ,‬שההשקפה המובעת לעיל‬ ‫‪ 22‬הבדלים נוספים‪ ,‬ובעיקר אלו בעלי המשמעות לנוסח הקדושה‪ ,‬נדונים אצלי במאמרי על הקדושה )לעיל‪ ,‬הע' ‪,(6‬‬ ‫ועיין עוד במדרש‪ .‬על פי בדיקת פסוקי הקדושה נראה כי 'הגדת שמע ישראל' )ילינק‪ ,‬ה‪ ,‬עמ' ‪ ,(166-165‬מבוססת על‬ ‫'מעין חכמה' ולא על הפסיקתא‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫‪ 23‬המעיד על כך‪ :‬הנושא – הקדושה; התיאור המפורט של העולם השמימי; המלאכים האחרים המוזכרים במדרש‪.‬‬ ‫‪ 24‬דומה כי ממדרש כונן )ילינק‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ ,(26‬ניתן להסיק שהמעבד הכיר את החומר הנדון עתה‪ ,‬ובנה עליו מדרש משלו‪,‬‬ ‫ומיחסים ספרותיים אלו ניתן ללמוד על איחור יחסי בין המקורות‪.‬‬ ‫‪ 25‬זמנה של ספרות ההיכלות נדון כמה פעמים‪ ,‬ומהיבטים שונים‪ :‬מ' בר‪-‬אילן‪' ,‬שלשלת הקבלה בספרות ההיכלות'‪,‬‬ ‫דעת‪) 56 ,‬תשס"ה(‪ ,‬עמ' ‪.37-5‬‬ ‫‪ 26‬במקבילה שבמדרש תהילים יט מהדורת בובר עמ' ‪ 167‬כתוב שהמלאך‪' :‬עושה מהן עטרה‪ ,‬ונותנה בראשו של‬ ‫הקב"ה'‪ .‬כלומר‪ ,‬לא 'עטרות' רבות‪ ,‬כי אם אחת‪.‬‬ ‫‪ 27‬ברכות פ"ט‪ ,‬יג ע"א; וראה‪ :‬א"א אורבך‪ ,‬חז"ל – פרקי אמונות ודעות‪ ,‬מהדורה שלישית‪ ,‬ירושלים תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪.160‬‬ ‫‪5‬‬ ‫בקשירת כתר לה' על ידי סנדלפון‪ ,‬מובאת עתה ברעיון קרוב לו‪ :‬קשירת עטרה )אחת( לראשו של‬ ‫‪28‬‬ ‫ה' על ידי מלאך‪ ,‬עטרה עשויה מתפילות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הפולמוס הקראי נגד התפילין של ה'‬ ‫כמעט מאז ראשית צמיחת הקראות התנגדה הכת ה'חדשה' ליהדות הרבנית במישורי ההלכה‬ ‫והמחשבה גם יחד‪ .‬בספרות הפולמוס הקראית נמצא ביטוי נאמן להלך מחשבתם זה‪ ,‬התנגדות‬ ‫להלכות התורה שבעל פה כהתנגדות לאמונות חכמים שונות‪ 29.‬בפולמוס אנטי רבני זה ניתן‬ ‫לראות התייחסות מפורשת לספרות ההיכלות בכלל‪ ,‬ולרעיון התפילין של ה' בפרט‪ .‬דומה כי את‬ ‫ההתנגדות הקראית לספרות ההיכלות ניתן לתמצת כמלחמתם באמונות ה'מגשימות' שהיו‬ ‫מקובלות אותה שעה בין חכמים ותלמידיהם‪ ,‬אמונות אנתרופומורפיות אשר אין דוגמא טובה להן‬ ‫מאשר ספר 'שיעור קומה'‪ ,‬או תיאורים שמימיים אחרים המפורטים בספרות ההיכלות יותר‬ ‫מאשר בספרות הרבנית‪ 30.‬והנה‪ ,‬חלק מהקראים הפוסלים את ספרות המאגיה וההיכלות מצאו‬ ‫יותר מאשר טעם של פגם ברעיון מסוים אחד‪ :‬התפילין של ה'‪ .‬רעיון זה מופיע בפירוש בברכות ו‬ ‫ע"א‪:‬‬ ‫אמר ר' אבין בר רב אדא אמר ר' יצחק‪ :‬מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין? שנאמר‬ ‫)ישעיה סב‪ ,‬ח(‪' :‬נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו' – אלו תפילין‪ ,‬שנאמר )תהילים כט‪ ,‬יא( 'ה'‬ ‫עוז לעמו יתן'‪ .‬ומנין שהתפילין עוז הם לישראל? – דכתיב )דברים כח‪ ,‬י(‪' :‬וראו כל עמי‬ ‫ארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'‪ ...‬הני תפילין דמרי עלמא‪ ,‬מה כתיב בהו? – אמר‬ ‫ליה )דה"א יז‪ ,‬כא(‪' :‬ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'‪.‬‬ ‫למרות השוני בין תפילין לבין כתר מלכות‪ ,‬דומה כי בכל זאת קרובים מאוד רעיונות אלו אחד‬ ‫לשני‪ .‬והנה‪ ,‬כנגד התפילין של ה' יצאו הקראים בתקיפות רבה‪ ,‬וחזרו על התנגדות זו תוך‬ ‫התייחסות מפורשת לספרות ההיכלות‪ .‬נעיין‪ ,‬אפוא‪ ,‬בספרות הפולמוס הקראית כדי לעמוד על‬ ‫שורשי התנגדותם זו‪ ,‬וכן במקורות היהודיים‪-‬רבניים אותם ראו לעיניהם‪.‬‬ ‫ר' יעקב אל‪-‬קירקסאני וסלמון בן ירוחים הקראים היו מהמתפלמסים הגדולים עם היהדות‬ ‫הרבנית בחצי הראשון של המאה העשירית לספירה‪ ,‬ושניהם הקדישו קצת מפולמוסם לעניין זה‬ ‫של קשירת תפילין בראש ה'‪ .‬א ֿלֿקירקסאני בספרו 'ספר המאורות ומגדלי הצופים' כותב כך‪:‬‬ ‫ומה שאומרים ב'שיעור קומה'‪ ...‬שמיכאל קושר תפילין לראשו )של ה'( בכל יום‪ ...‬והם‬ ‫אומרים בספר ישמעאל שמטטרון קושר תפילין בכל בוקר בראש הבורא – אך הבורא‪,‬‬ ‫אלוהינו‪ ,‬נעלה הוא מעל כל זאת; ובכל יום בבוקר בהגיע זמן קריאת שמע עומד מטטרון‬ ‫‪31‬‬ ‫באימה וביראה ופחד וקושר תפילין לראש הבורא‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫דומה כי לפנינו רעיון הכתר אותו ראינו לעיל‪ ,‬אך בשינוי צורה‪ .‬כאן אין המדובר בכתר אותו שמים‬ ‫בראש ה'‪ ,‬כי אם בתפילין‪ ,‬כשאת חוליית הביניים‪ ,‬ניתן לראות בעטרות אותן נותנים בראשו של‬ ‫הקב"ה‪ ,‬עטרות העשויות מתפילות בדומה לתפילין‪ .‬למרות השוני שבין המסורות דומה כי‪ ,‬בכל‬ ‫‪ 28‬הרעיון הקרוב לו היא המסורת על המלאכים שקשרו עטרות לראשי ישראל קודם קבלם את התורה )ל' גינצבורג‪,‬‬ ‫אגדות היהודים‪ ,‬ד‪ ,‬רמת גן תשכ"ח‪ ,‬עמ' ‪ .(293 ,52-51‬האגדה נובעת משיר השירים ג‪ ,‬יא‪ ,‬וכמו שדרשו חכמים את‬ ‫הפסוק בסוף מסכת תענית "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת‬ ‫לבו"; ביום חתונתו – זו מתן תורה'‪ ,‬היינו שבמתן תורה עיטר ה'‪ ,‬באמצעות מלאכיו‪ ,‬את ישראל בעטרות‪.‬‬ ‫לכל הנדון כאן בשווה את המובא בפיוט הקדום הנאמר בראש בשנה‪' :‬ויאתיו כל לעבדך‪ ...‬ויקבלו עול מלכותך‬ ‫עליהם‪ ...‬ויתנו לך כתר מלוכה'‪ .‬היינו‪ ,‬הגילוי העליון של המלכת ה' עתיד להיות בנתינת כתר לה' )לא על ידי ישראל‪,‬‬ ‫כי אם( בידי כל העמים‪ .‬ראה עוד‪ :‬צ"מ רבינוביץ‪ ,‬מחזור פיוטי יניי לתורה ולמועדים‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪,108‬‬ ‫‪.157‬‬ ‫‪ 29‬ר' מאהלר‪ ,‬הקראים‪ ,‬מרחביה ‪ ,1949‬עמ' ‪ 258‬ואילך; ב"צ דינור‪ ,‬ישראל בגולה‪ ,‬כרך א'‪ ,‬ספר שני‪ ,‬תל אביב תשכ"א‪,‬‬ ‫עמ' ‪ 282‬ואילך; ראה עוד‪ :‬דניאל אלקומסי‪ ,‬פתרון שנים עשר‪ ,‬מהדורת י"ד מרקון‪ ,‬ירושלים תשי"ח‪ ,‬עמ' ‪,46 ,(6) ,5‬‬ ‫‪.80-79‬‬ ‫‪ 30‬לבעיית האמונה המגשימה בתקופה העתיקה‪ ,‬ראה‪ :‬אלטמן‪ ,‬פנים של יהדות‪ ,‬תל אביב תשמ"ג‪ ,‬עמ' ‪ 11‬ואילך ; ש'‪,‬‬ ‫ראבידוביץ‪' ,‬בעית ההגשמה לרס"ג ולרמב"ם'‪ ,‬כנסת‪ ,‬ג )תרצ"ח(‪ ,‬עמ' ‪M. Bar-Ilan, ‘The Hand of God: ;377-322‬‬ ‫‪A Chapter in Rabbinic Anthropomorphism’, G. Sed-Rajna (ed.), Rashi 1040-1990: Hommage à‬‬ ‫‪.Ephraïm E. Urbach, Congrès européen des Études juives, Paris: CERF, 1993, pp. 321-335‬‬ ‫‪ 31‬על פי התרגום של ר"ש ליברמן‪) ,‬לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(20‬עמ' ‪ ,11‬והשלמה קלה משלי‪ ,‬על פי‪L. Nemoy; ‘A1-Qirqisani’s :‬‬ ‫‪ Account of the Jewish Sects and Christianity’, HUCA, VII (1930), pp. 317-397 (esp. 351).‬נמוי מציין‬ ‫כי לא הצליח למצוא מקור מפורש למסורת זו‪ .‬עם זאת‪ ,‬מסורת זו נודעה אף בטענות פטרוס אלפונסי‪ ,‬ובויכוח ר'‬ ‫יחיאל מפאריס‪ .‬ראה‪ :‬ח' מרחביה ‪ ,‬התלמוד בראי הנצרות‪ ,‬ירושלים תשל"א ‪ ,‬עמ' ‪.100‬‬ ‫‪6‬‬ ‫זאת‪ ,‬מסורת אחת לפנינו‪ ,‬אלא שמעבירי מסורת זו שינוה ועיבדוה‪ .‬הם העתיקו את מרכז הכובד‬ ‫של תיאור המלכת ה' בכתר אותו שמים על ראשו‪ ,‬רעיון המתאים למלך בשר ודם כלשהו‪,‬‬ ‫‪32‬‬ ‫)ועטרות‪ ,‬כיוצר בו(‪ ,‬לקשירת תפילין בראש ה'‪ ,‬רעיון בעל גוון יהודי מובהק‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬מסורת אחת אשר תובא להלן מ'מעשה מרכבה'‪ ,‬וממקורות בלתי ברורים אחרים‪ ,‬ידעה‬ ‫לומר כי סנדלפון הוא שקושר תפילין בראש צור עולמים‪ 33,‬ונמצא‪ ,‬אפוא‪ ,‬שהוא הקושר כתר‪ ,‬הוא‬ ‫הקושר תפילין – מסורת אחת היא‪.‬‬ ‫חלק ניכר ממלחמתו ביהדות הרבנית הקדיש סלמון בן ירוחים לאמונות והדעות שבספרות‬ ‫ההיכלות‪ 34,‬ועדיין רחוקים דבריו מהבנה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬מפני שרק חלק מספרות ההיכלות ראה את‬ ‫אור הדפוס‪ .‬והנה‪ ,‬בין יתר טענותיו של פולמוסן זה‪ ,‬כותב הוא כנגד חכמים כך‪:‬‬ ‫נאמו עוד שהקב"ה קושר תפילין וטופפו‪ ,‬וגם שם ישראל חקוק על צניפו ‪...‬הוי לאומרים‬ ‫כאלה‪ ,‬הם הם מגשימיהו‪.‬‬ ‫הווי אומר‪ ,‬הטענה המובאת לעיל חוזרת‪ ,‬כביכול‪ ,‬על עצמה בחיבור אנטי רבני אחר‪ ,‬אך בעוד שאת‬ ‫דברי סלמון ניתן לתלות בספרות התלמודית‪ ,‬הרי שאת מקור דברי א ֿלֿקירקסאני יש לקשור‪,‬‬ ‫‪35‬‬ ‫כדבריו‪ ,‬בספרות ההיכלות‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬קטע הדומה למה שהזכיר א ֿלֿקירקסאני מתוך 'ספר ישמעאל' מצוי ב'מעשה מרכבה'‪,‬‬ ‫ואפשר‪ ,‬אם כן‪ ,‬שלפנינו עדות קדומה על שמו של החיבור שיצא לאור כמה פעמים‪ .‬ר' ישמעאל הינו‬ ‫ה'גיבור' הראשי בחיבור זה‪ ,‬ואין פלא‪ ,‬אפוא‪ ,‬מדוע כונה החיבור 'ספר ישמעאל'‪ .‬ואכן‪ ,‬שם מספר‬ ‫ר' ישמעאל על השומרים בפתח ההיכל השביעי בשמים‪ .‬לאחר שמונה הוא את שמות השומרים‬ ‫)שמות יוונים בחלקם(‪ ,‬ממשיך הוא בתיאור כדלהלן‪:‬‬ ‫ולמעלה מכולם יושב מלכו של עולם על כיסא רם ונישא‪ ,‬ומלאכי כבוד מרננים בשירות‪...‬‬ ‫‪36‬‬ ‫וסנדלפון קושר תפילין בראש צור העולמים‪.‬‬ ‫דומה כי עתה מתגלה סוף סוף הקשר שבין קשירת התפילין לבין הכתרת ה' בכתר – שני רעיונות‬ ‫שאינם אלא אחד‪ .‬סנדלפון שנמצא לעיל‪ ,‬בפסיקתא‪ ,‬מכתיר את ה' בכתר נמצא כאן – בספרות‬ ‫ההיכלות‪ ,‬ולא בתלמוד – קושר לה' קשר של תפילין‪ 37.‬דומה שקטע מעין זה עמד נגד עיניו של‬ ‫א ֿלֿקירקסאני‪ ,‬אחא שבעוד שלפניו היה שם הקושר 'מטטרון'‪ ,‬או 'מיכאל' בספר אחר‪ ,‬הרי‬ ‫שבמסורת שלפנינו שמו של הקושר הוא 'סנדלפון'‪ ,‬ומסתבר הוא שוויון זה שבין השמות הבאים‬ ‫‪38‬‬ ‫משלוש מסורות שונות‪ ,‬אך משקפים מסורת עתיקה אחת‪.‬‬ ‫סיכום‬ ‫רעיון הכתרת ה' בכתר קיבל גוון יהודי במסורת על קשירת תפילין בראש ה' – בין אם על ידי‬ ‫סנדלפון‪ ,‬ובין אם על ידי מלאך אחר‪ .‬רק הד קלוש לכל זה מצוי בתלמוד‪ ,‬בעוד שבספרות ההיכלות‬ ‫ניתן למצוא פירוטם של רעיונות אלו‪ .‬בהמשך לכך‪ ,‬הרי שיש לראות בהתנגדות הקראית לרעיון‬ ‫קשירת תפילין בראש ה' כחלק ממאבקם בהשקפות המגשימות שמצאו הקראים בספרות הרבנית‬ ‫‪ 32‬השווה עוד לכתוב ב'מעשה מרכבה' שלום‪ ,‬עמ' ‪ ;105‬שפר‪ ,‬עמ' ‪ 206‬פיסקה ‪' :550‬אמר ר' עקיבא‪ :‬כיון שהתפללתי‪...‬‬ ‫וראיתי קשרות )היינו‪ :‬קשירת( תפילין של גדודי אל יוי אלוהי ישראל'‪.‬‬ ‫‪ 33‬ורטהימר‪ ,‬א‪ ,‬עמ' נא‪ .‬השווה עוד ל'תפילת כתר נורא' )שפר‪ ,‬פיסקה ‪ ;654=321‬ש' מוסאיוב‪ ,‬מהדיר‪ ,‬מרכבה שלמה‪,‬‬ ‫ירושלים תרפ"א‪ ,‬ו ע"א(‪' :‬כתרך גדול וחביב מכל הכתרים'‪ .‬המשך הקטע המצרף את השם סנדלפון עם התפילין של‬ ‫ה' נראה כעיבוד מאוחר‪ ,‬יחסית‪ ,‬וצריך עיון‪.‬‬ ‫‪ 34‬סלמון בן ירוחים‪ ,‬מלחמות ה'‪ ,‬מהדורת י' דוידזון‪ ,‬ניו יורק תרצ"ד )שערים יד‪-‬יז(‪.‬‬ ‫‪ 35‬החידוש בטענת א ֿלֿקירקסאני הוא בכך שמטטרון הוא שקושר לה' את התפילין בראשו‪ ,‬מסורת שאינה בתלמוד‬ ‫)לפנינו(‪ .‬הטענה שולשה מאוחר יותר על ידי יהודה הדסי‪ ,‬אשכל הכפר‪ ,‬לה סע"ג‪.‬‬ ‫‪ 36‬שלום‪ ,‬עמ' ‪ ;112‬שפר‪ ,‬עמ' ‪ 220‬פיסקה ‪ .582‬הרעיון מופיע גם בהשבעה המובאת לפני כן )שלום‪ ,‬עמ' ‪' :(111‬אשבעית‬ ‫עליך סנדלפון מלאכא דהוא קטר תגא למריה'‪ .‬שמא ניתן ללמוד מכך על הנימוק שהביא את המחבר 'מעשה מרכבה'‬ ‫לצרף את ההשבעה הזו‪ ,‬יחד עם השבעות נוספות‪ ,‬לתוך חיבורו הנושא ביסודו אופי שונה‪.‬‬ ‫‪ 37‬המנהג הקדום היה שהמניח תפילין קושרן אותם על גופו ככתוב 'וקשרתם לאות'‪ ,‬אלא שמסיבות שונות נתקבע‬ ‫הקשר‪ ,‬ולא נצרכו המתפללים לפותחו בכל יום‪ .‬עם זאת‪ ,‬מעט מחסידי אשכנז נהגו במנהג זה של קשירה יום‪-‬יומית‪.‬‬ ‫‪ 38‬לבעיה זו של זיהוי מטטרון במסורות השונות עם מלאכים אחרים‪) ,‬וכאן‪ :‬מיכאל – מטטרון – סנדלפון(‪ ,‬ראה‪ :‬מ'‬ ‫בר‪-‬אילן‪' :‬כסא ה'‪ :‬מה שמתחתיו‪ ,‬מה שכנגדו‪ ,‬ומה שאצלו'‪ ,‬דעת‪ ,‬יד )תשמ"ה(‪ ,‬עמ' ‪.58-47‬‬ ‫אגב‪ ,‬דומה כי המלאך 'אכתריאל' הוא המלאך הממונה על הכתר‪ ,‬ואפשר שתפקידו כולל גם את העלאת הכתר‬ ‫וקשירתו בראש ה'‪ .‬עיין‪ :‬מרגליות‪ ,‬מלאכי עליון‪ ,‬עמ' יב ואילך‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ובספרות ההיכלות גם יחד‪ .‬דומה כי לאורה של התנגדות זו ניתן לשער כי חלק מהמקורות נעלמו‬ ‫מהספרות הרבנית בעטיה של אותה מחלוקת כחלק מהצנזורה היהודית הפנימית‪ .‬היטיבה צנזורה‬ ‫זו לפעול בתוך הספרות הרבנית עד שכמעט אבד זכרו של הרעיון מהספרות הרבנית ה'אותנטית'‬ ‫לבד מהדים קלושים בצורת התפילין של ה' מחד גיסא‪ 39.‬לעומת זאת‪ ,‬כנראה‪ ,‬לא טרחו הצנזורים‬ ‫לעבור ול'הגיה' את ספרות ההיכלות‪ ,‬מן הטעם הפשוט שכולה נחשבה לראויה להשתקה והכחשה‪,‬‬ ‫ובשל כך שרדו רעיונות שונים בספרות זו ללא הפרעה )על חשבון טכסטים רבים שנעלמו משם‪,‬‬ ‫כנראה(‪ ,‬ובין היתר‪ :‬קשירת תפילין בראש ה' על ידי מלאך כהעברת הכתר וקשירתו בראש ה'‪.‬‬ ‫היכנסות הקדושה לתפילת הקבע ושילובו של רעיון המלכת ה' בכתר בקדושת תפילות המוסף‬ ‫החדירה את נושא הכתרת ה' בשימת כתר על ראש ה' בליבות הכל‪ ,‬והקנתה מעמד של מרכזיות‬ ‫‪40‬‬ ‫במחשבה היהודית לטכס המלכת ה' בין המלאכים דרי מעלה כבין דרי מטה‪.‬‬ ‫‪ 39‬יתכן שעל רקע זה ניתן לבאר את השינוי בין מנהגי אשכנז בהם לא מוזכר כלל רעיון הכתרת ה' בקדושה‪ ,‬לבין מנהג‬ ‫ספרד בו נפתחת הקדושה במילים 'כתר יתנו לך'‪.‬‬ ‫‪ 40‬דומה כי סופה של מרכזיות ההמלכה היה בשילושה מדי יום‪ .‬כך בויקרא רבה כט‪,‬ד מהדורת מרגליות עמ' תקס"ד‪:‬‬ ‫'בכל יום ויום העליונים מכתירים לפני הקב"ה שלש קדושות'‪ .‬לאמור‪ ,‬הכתרת ה' נעשית לא פעם ביובל‪ ,‬לא פעם‬ ‫בשנה‪ ,‬ולא פעם ביום‪ ,‬כי אם שלוש פעמים מדי יום )בתפילות‪ ,‬וערבית בכלל(‪.‬‬ ‫‪8‬‬